Citation
שיר לשלמה

Material Information

Title:
שיר לשלמה
Uniform Title:
Bible. Song of Solomon. Hebrew.
Bible. Song of Solomon. Aramaic.
Bible. Song of Solomon. Judeo-Arabic.
Added title page title:
Shir li-Shĕlomoh bo yavo ha-shir ha-mĕkụdash Shir ha-Shirim vẹ̆ha-tirgum vẹ̆-pitrono bĕ-lashon ʻAravit
Abbreviated Title:
Shir li-Shelomoh
Place of Publication:
ג'רבה
Djerba
Publisher:
בועז חדד
Boʻaz Hạdad
Publication Date:
Language:
Hebrew
Aramaic
Judeo-Arabic
Physical Description:
[86] p.

Subjects

Subjects / Keywords:
Bible. Song of Solomon. Hebrew.
Bible. Song of Solomon. Aramaic.
Bible. Song of Solomon. Judeo-Arabic.
Passover -- Liturgy -- Texts
Passover
أفريقيا - تونس - جربة
אפריקה - תוניסיה - ג'רבה
Bible. Song of Solomon -- Commentaries
שִׁיר הַשִּׁירִים
פֶּסַח
פֶּסַח -- ליטורגיה -- טקסטים
Spatial Coverage:
Africa -- Tunisia -- Djerba
Coordinates:
33.783333 x 10.883333

Notes

Scope and Content:
Song of Songs in Hebrew, with Targum, Judeo-Arabic translation and commentary. ( English,English,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,, )
Scope and Content:
Includes afternoon prayers for Pesah
Scope and Content:
Each verse of the Hebrew text is followed by the Targum and a Judaeo-Arabic translation of the Targum. At the end is the Minha prayer for Pesah

Record Information

Source Institution:
SOAS University of London
Holding Location:
SOAS University of London
Rights Management:
This title is believed to be in the public domain based upon the laws of Tunisia at the time of publication
Resource Identifier:
287864 ( aleph )
EB94.58 /94751 ( SOAS classmark )
416562214 ( OCLC )

Downloads

This item has the following downloads:


Full Text


BIBLE. Polyglott

LSefer shir liShlomo. The Song of
Songs. Each verse of the Hebrew text
is followed by the Targum and a
Judaeo-Arabic translation of the
Targum. At the end is the Minha
prayer for Pesah. 1947.

94751

[Bible. O.T. Song of Solomon. Judeo-Arabic and Hebrew]

sefer Shir li-Shelomoh : bo yavo ha-shir ha-mekudash Shir ha-Shirim
veha-tirgum ve-pitrono be-lashon ,Aravit.

Djerba : Bo'az Hadad, [1947]. - [86]p.

Song of Songs in Hebrew, with Judeo-Arabic translation and
commentary. - Includes afternoon prayers. - x-18-069939-2






שיר לשלמה

בו יבא השיר המקודש שיר השירים
והתרגום ופתרונו בלשון ערבית באותיות
גדולות ומבהיקות על נייר לבן .
בטח כי ימצא חן כעיני ^הים ואדם.

כהוצאת בימ״ם של ר׳ בועז חדאד הי׳ו נרבה יע׳א

תחת יד השגחת המדפיס והמנהל הראשי ה*ר יצחק בן שלו□
חדאד הי״ו . ויהי נועם ה׳ עליו ומעשה ידיו יכונן אמן נ

פה לרבח יע״א

שנתהשב״ת לפ״ה

בדפום המשובח החדש של השותפים
עידאן . כהן. וצבאן הי״ו נרבה :




מגילת שיר השירים

לשכם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו נדחילו
.. ליחדא שם י״ה בו״ה ביחודא שלים בשם כל ישרא הנה אנחנו
באים לשורר בקול נעים שיר השירים קודש קדשים לעורר חבצלת השרון
לשיר במול נעים גילה ורנן כבוד הלבנון ולחבר אשת נעורים עם דורה
באהבה ורעותא וחדוותא דלבא ששון ושמחה ימצא בה תודה ומול זמרה
ויעלה לפניך קריאת שיר השירים כאו אמרו שלמה בעצמו וכ^ו השגנו
כל הסודות החתומים בו. ויהי נועם ה׳ *יהינו עלינו וכו׳ ומעשה ידינו
כוננה עלינו וכו׳ יהיו לרצון וכו׳:

השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה
אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפין:
העירים אער לעלמה:

עירין ותושבחן .די זאמר שלמיה נביא מלכא ךישך4 ברוח
נבואה קדט .ריבון כל עלמא ין: .עשרתי שירתא
אתאמרו בעלמא הדין שירא דין משבח מן כלהון: שירתא
מנדיתא אמר אדם בזמן דאשתביה ליה חובתיה . ואתא
יומא דשבתא ואנין עלוייפתח פומיה ואמר מזמור שיר
ליומא דשפתא: שירתא תנייתא אמר משה עם בנוי דישך^
בזמן די בזע להון מרי. עלמא י_ת יטא דסוף פתחו כלהון
ואמרו ■ בדודא שירתא דהכדין כתיב בכן שבח משהי ובני
ןשר.4: שירתא תליתאהאמרו בנוי דישרל בזמן דאתיהיבת
להון קארא דמיא דהכדין כתיב בכן שבח .ישך^: שירתא
ו־ביעאה אמר משה נביא כד אתא זמניה למפטד מן עלמא
וא1כח בה _ית עמא בית .ישר4 ההכדין כתיב אציתו שמיא
[אמלל: שירתא חמישאה אמר יהושע בר נון כד אגח מדכא
בגבעון


שירהשירים

בגבעון ומטו ליה שמשא וסיהדא תלתין ושית שעין ופסמו
מלמימר ש«ךתא פתח פומיה איהו .ואמי■ שירתא דהכדין
כתיב בכן ישבח יהושע מדם ;י: שיו־תא שתיתאה אמרו
ברה ודבורה ביומא דימסר ץ י.ת סיסרא וית משריתיה ביד
בנוי דישראל דהכדין כתיב ושכחת דבורה וברה בר
אבינועם : שירתא שביעאה אמדה ■חנה בזמן דאתיוזיבת
לה י בר מן מדם ין דהכדין כתיב יצליאת חנה בנבואה
ואמרת: שירתא תמיניתא אטד דוד מלכא דןשראל על כל
ניסןא דעבד ליה ן; פתח פוטיה ואמר ש;רתא דהכדין כתיב
ישבח דוד בנבואה מדם ין: שירתא תשיעאה אמר שלמיה
מלכא דןשרא ברוח סודשא מדם ךב1ן כל עלמא ;י: ושירתא
עשירתא עתידין למימר בני גלותא בעידן דיפמון מגלותא
דהכדין כתיב ומפרש על יידוי די .ישעיה נביא דהכדין כתיב
שירא הדין יהי לכון לחדוה כליל אתמישות חגא ךפסחא
וחדות לבאכעטא דאןלין לאתחזאה מדם יי תלת זמנין
?שתא במיני זמר ומל טבלא למיעל לטורא דין ולמפלח
מדם י; תמיפא ךןשך>*:

תמגיד ותסכיח ^די מא שלמה אנכי׳:. צולטאן־ישר^ .
כיוח אנכווא מודאם גמיע לע^ס^לה: עשררת
אסאכחאת אוסאו פדניא האדי. אסכחה האדי משבירה".
מז פולהם : אספחא **וולאנייה • מאל אדם פי ומת אלדי
אוצפאח לו דנוכו. וצא נהאר חשכת ודרה עליה . פתאח
פמו ומא תמניד ותסכיח לנהאר השבת : הסבחא התאניא
מ>י מוסאמעא ולאד ישרא . פי ומת אדי פהזם להם סייד
לעאם


×™

;שיר השירים כ

לע*ים בחר למלזאם. פתחו כולהם ומזיו גמ־ע סבחא *ידי
האיידה מכתוב פלחין סבח מוסא וולאד ישראל םבדהא
התזיתא . מאלו ולאד ישרזי . פי ומת זיידי אועטאת להם
ביר למא . אדי האיידה מכתוב פלחין סכח ישרזי: סבחא
הראבעה . מזי מוסא אנכי. חין גא ומתו ליפתח מן לעזים
וואע<ן ביהא מום בית ישראל . אלדי חאיידה מכתוב .
אתצגטו יא סמאואת וגתכללם : סבחא לכאמסה . מאיד■
יהושע ולד גון חין תחארב מחארבה טי גבעון . ומפו לו
אסמם ולקטר . סתא ותלאתין סאעה . והטעו מליקולו
שבחא. פתאח טמו הווא והא סבחא . *1די האיידא
מכתוב . פלהין סבח יהושע מדאסאלה: סבחא הפאדסא
מיו ברה ודבורה . פגהאר זידי מכן *ילה םיסרא ועסאכיו
טי יד ולאד ישרא. אדי האיידא מכתוב . וסבחת דבורה
* ומרק ולד אביגועם: סבחא הסאבעה. הזיתחא חגה פי ומת
*ידי אועטא להא ולד מן מדאם זילה. אדי האיידה מכתוב
וצלאת חגה בנבווא ומאלת : פבחא התאמנה . קאל דור
צולטאן ישר*י . עלא גמיס לעגובאת . *ידי צנאע לו »ילה .
פתח פמו ומא סבחא . אלדי האיידא מכתוב . וסכח דוד
בנבווא מדאם אלה : סבחא התאסעה . הזי שלמה צולטאן
ישרזי. ברוח לקדם. מדאם סייד גטיע לעזים אלה: וסבחא
לעאשרה . מסתעדין לימולו ולאד אנלווא ■ פי ומת אלדי
יכרגו מן אגלווא . אלדי האיידה מכתוב ומביין עלא ידין
ישעיה אגבי. אלדי האיידה מכתוב. אשכחה האדי. יכו ן
לכם ללפרח . כליל תסדיש חג לפסח . ופרחת אלמלב .
כלמום *ידי מאשיין ליתורראו קראם *ילה תלת מריר פסגא
. כזנאם גנא וחם עוד. ליצאעדו לגבל *ילה. וליעבדו מדאם
*ילה גליל ישרא : ישמני


JU’S

>■ .׳ < שיר השיריים

־) ישהני מנשימות פיהו כי־טובים דדיך מיין :
אמר שלמיה נביא. בדיך שמיה רץ. רי הב לן אוירייתא על
ידוהי דמשה ספרא _רבא כתיבא על תו־ין לוחי אבניא.
ושיתא סדרי משנה. ותלמודא בגירפא. והוד. מחמלל עמן
אפין באפין. כגבר הנשיה לחבריה מן פגיאות חבתא .
החבית לן יתיר משבעין עממיא:

קאל שלמה אנכי. מבארך אפם אללה . אלדי עטא לנא
השריעה . עלא ידין מופא לכאתב לכביר מבתובדה
עלא זוז לואח גואהר . ופת צפוף משנה. ומראיא מן הראין
וכאןיתכלפמעאנה פאפא בפאפא. כרגול אדי יביס לצאחבו
מן כתרת למחבא אדי חב לנא . אכתר מן פבעין אומא :
0 לריח שמניך טובים שטן תורה שמך על־־־כן
עלמות אהבוך:

למל נסך וגבורתך העבדת לעמך בית ישראל י. זעו כיל
עטמא די שמעו _ית שמע גבורתך ואתותך טמא .
ושמך מרישא אשתמע בכל ארעא. דהוה בחיר ממשח
רבותא. רהיה מהרבי על רישי מלבין וכהנין. ובגין כן
רחימו צרימיא למהך בתר אורח טובך. בדיל ריחפנון עלמא
הדין ועלמא דאתי :

לחם עגובאתך וצכרוואתך . איי צנעת למומך בית ישרא
רתעדו גמיע לאימום . אדי פמעו כבר גברוואתך
והאיאתך לחטאן . וסמך לממדם אופמע פי גמיע לארץ.
»*די כאן מבטאו־ מן זית הדהינה . אד־ כאן יוצב עלא רוץ
הצלאטן ולהאיומה . ובסב האיידה. חכו לעאדלין לימשיו
אורא


׳ שיר השירייט”

אורא טריה טאעתך לחסינא . בסב אדי ידווזו לעזים האדי
ולעזים הגאי :

י) מ׳זכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו
ננילה ונשמחה בך נזכירה לרייך מלץ
מישרים אהבוך':

כד נפש עטא הבית .ישרזי ממצחם. חות מהפרא שכינת
מרי עלמא מדמיהון. בעטודא דעננא ביממא. ובעמודא
האשתא בליליזא. אמרו צהימי דרא ההוא. רבון כל עלמא
נגידנא כתרך ונהי רהטין בתר אוירה טובך. ומריב יתן
בשפולא דטורא דפיני. והב לן י_ת אוריתך מן פית גנזך הי
ברקיעא. ונחדי ונבהח פעשרין ותרתין אתוון המכתבא
בהון ונהי הכיריז יתהון ונרתם קת אלהותך. ונהי מתרחמין
מבתר טעות עממיא. וכל צהיקןא העבדין התקין מדמך
יהון החלין מינך ורחמין :ת פמודך :

חין■ נרגו מום בית ישרא מן מצר . כאנת מסיירא נורסייד
לעזים מדאמהם. בעמוד גמאם טנהאר . ובעמוד נאר
פליל ."מאלו עאדלין דאך אגיל . יא סייד גמיע לעאלם .
גבדנא אוראך.■. וגכרנו נכדיו אורא טדיה טאעתך לחסינא
ומררבנא פי חנייאת גבל סיני. ועטי לנא שריעתך מן
בית מכזנך אלדי פסמא וגשרחו ונפרחו בתנין ועשרין
׳ האיאת זידי מכתובה ביהם . ונכונו נדכרוהם ונחבו

עבאדתך י. .ונכונו מתבאעדין מן אורא מעאביד לאומום .
וגמיעילעאדלתאלדיצאנעין לחסין קדאמך יכונו כאיפין
מנך . וחאבין אוצאייאתך:

שחורה


שידה שירים

ה) שחורה אני ונאווה בנות ירושלם מאהלי מדיר
ביריעות שלמה': י ’״ י ז' י’ J

כד עבדו בית ;ש־אל _ית עגלא. אתמדרו אפיהון כבנוי
רכוש דשרין במשכני הדר. וכד תכו בתיובתא
ואשתבה להון. סנאי דו יר!ר אפיהון כמלאכיא על לעבדו
יריעתא למומכנא. ושרת ביניהון שכעתא דין. ומשה
רביהון סליה לרקיעא. ויהב שלם כיניהון ובין מלכהון:
חין צנעו בית ישראל לענל . אתסוודו אוגוהם כולאד
לחבאשא . אדי נאזלין פי מסאכן לערב . וחין רגעו
בתשובה ואוצפח להם . כת־ צוו והאר אוגוהס כלמלאיכא
עלא אדי צנעו שמא ללמשכן . ומלת בינאתהם נור מתע
^לה . ומוסא רביהם צעד לסמא. ונעל עאפיה בינאתהום
ובין צולטאנהם :

י) אל־תראני שאני שחרדזרת ששזפתני השמש
בנן אמי נחרו־בי 'שמני נטרה את־הברמים
ברמי שלי לא־נטרתי: י י"

אמרת כנשתא דןשרל כל הבל עטמרא לא תכזון ןתי די
אנא מדו־יתא מנכון. על־ דעבדירת כעובדיכון.
וסגידית לשמשא וסיהרא. דנביאי שהרא אינון גרמו
לאסתקפא תמוף רומא דץ עלי. ואלפוני למפלח טעותבון.
ולהלכא בנמוסיכון . ולטל, ד -?1'יי ק־א
פלחית. ולא אזלית בנימוסיה ולא נטרית י_ת פקודוי וית
־אוריתיה :

קאלת


שיד השירים ד

מאלת נמאעת ישראל גמיע מכ^ת לאומום . לים תבכצוני
עלא אלדי אנא מסוודא מגכם . עלא אלדי צנערת
כצנאיעכם. ופזדת לסמם ולהמר. אלדי נביאן לבאטל. חום
סבבו לימויו שדת חרג >*לה עלייא.ועלמוני לנעבד טעאבדכם
ולנמשי פ' עואירכם . ולסייד לע^ם nk הווא אילאהי לים
עבדת ולים משית פי עואיידו . ולים חפצת אוצאייתו
ושראשו :

׳) הגידה לי שאהבה נפשי איכה תךעה איכרה
תרביץ בצהרים שלטה אהיה כעטיה
על ערירי חבריך: ”* ..................... י'

כד מטא ?מניה דמשה נביא למפטי מן עלמא, אמר מדם
ץ גלי מדמי. דעמא הדין עתיז־ין ק־מיחב ולמהלכא
בגלותא כען דווי מדמי אכדין ןתפרנסון וישרון בני עטמיא
זימשין גזיךתה1ן כחומתא וכשרבי שמשא דטהרא בתמיפת
תמוז ולמא ד־ן ק־.ון מטלטלין ביני עדרי בנוי רעשו רשמע^
די משתפין לך טעותהון לחברןא:

חין וצל ומת מוסא אנבי. ליפתרז מן לע^ם . מאל מדאם
*ילה . מכשוף מדאטי״אדי למים האדר, . מסתעדין
ליצטאו ילימשיו פגלווה. דלחין צבר הדאמי כיף יתמוותו
ויגזלו בין לאומום. *1די צעיבה מטיעתהם בלחמאוא ובשרב
אסמם מתע למאילה פי תמופת תמוז . ולאש האיידה יכונו
טגליין בין מטעאן (ולאד) עשו וישמע^ ^די משארכין לך
מעאכידהום לצחאב :

(ב) אם




£7ן״ך D' rwil

") אם־לא תדעי לך היפה בנשים צאי־לךבעהבי
הצאן'ורע• את־נדיתיך־ על* משכנות
הרעים:

אמר מוך־שא ברץ הוא לטשה נביא אי בע;א להון למחי
בגלותא. בנשתא יימתילא לריבא שפירתא. והנפשי
תהא רחם לה. תהא מהלכא בארחיהון הצהיקןא. ותהא
מסהרא צלותהא על פום בוקילהא ומדברי דרהא. ותהי
מאלפא לבנהא. המתיל־ן לגד?י עדן. למרץ לבית כנישתא
ולבית מהרישא. ובההוא זכותא יהון מתפ״נםק 'בנלותא.
עד זמן האשרה להון טלכא משיחא. ויהי מהבר יתהון
בניה על משכניהון. הוא בית ממהשא תבני לה1ן היד
ושלמיה רעיא תשראל :

מאל לטהרם מבארך הוא למוסא אנבי. כאן יחבו להם
ליעישו פגלווא. גמאעה אדי ממתלא לצבייה לחפינא
ואלרי נפפי תכין חאבא להא. תיכון מאשיה פי טראימהם
מתע רעאדלין . ותכון מצפפא צלאתהא . עלא מול
אכאברהא. ומס״ירין גיאהא. ותכון מעלמא לולארהא ^רי
ממתלין לנדיאן למאעז . לימשיו לבית גטאעה . ולבירה
למררש . ובהאדץ לחפנא יכונו מתמוותיז פגלווא. התא
ומת אדי נבעת להם צולטאן למשיח . ויכון מפיירהם
כראחא עלא מסאכנהם . הווא בית למקדם אדי יבני להם
דוד ושרטה רע־אן ישר^ :

יס לססתי ברכבי פרעה דטיתיך רעיתי :

כד



שיר ■ השירים ה

כד נפמו יעותי ממצרןם. רדפו פרעה ומשריתיה כתייהון.
בו־תיכין ובפרשיז. והות אורח סגירא להון מארבע
סטריהון. מן ימינא ושטלא הווי מךברןא המלין חליז קלן •
ומן בתריהון הוה פרעה רשיעא ומשריתיה ומן הרמיהון
הוה _יטא הסוף. מה עבד מודשא בריך הוא. אתגלי בנח
גבורתיה על יטא. וגגב״ית פ •א. ו.ית טיגא לא נגב. אמרו
רשיעןא וערבלאין וגוכראן די ביגיהון. ית מוי דיטא יכיל
לגגבא. ו.ית טינא לא ןכיל לנגבא . בההיא שעתא תמף
רומא דין עליהון. ובעא לשגמוחהון במוי דיטא היכמא
דאשתגמו פרעה וחןילתוהי רתיכוהי ופרשוהי וסוסותויהי.
אלולי משה גמא הפרש ידוי בצלו .מדם ין. ואתיב רומא
דין מגהון. ופתח איהו וצדימי דרא _ירת פומהון .ואמרו
שירתא . ועברו בגו יטא דסוף בןבשתא. בגין זכותא
ךאבךך.םןצחק וןע_קבךחימןאךי.י,: '

חין נרגו ישרא מן מצר . תבעו פרעה ועסאברו אוראהם
ביכאב ובלפרסאן . וכאגת אטריס מסדודה להם . מן
רבע גואהיהום . מן לימין ומן ליצאר באגו ברארי אלדי
מליאגין חגאש מחרמין . ומן אוראהם כאן פרעה הצאלם
ועסאברו. ומן ט־אמהם כאן בהר למלזם . האש צגאע
לממדם מבארך הוא . אתגלה בגהד גכי־וותו עלא לבחר .
וגשף למא ורצג לים גשף . מאו הצאמין ולנלטיין
ולאגנביין ארי ביגאתהם . מא לבחר ימלא ליגשף . ורצג
לים ימוא לינשף . פי דיך הסאעה שתי חרג אלה עליהם .
וחב ליגרמהם פי מא לבחר . כמא אדי גרמו פרעה וגישו
רכאבו ופרסאנו ומילר. יאולא מוסא אגבי. אדי פסטידיד,
בצלא


בצלא מדאם ^לה. ורד חרל אלה מנהם . ופתה הווא
ועאדלין הגיל פמהם ומ^ו סבחא . וואוו פי וצט לכדהד
להלום פליביס . בסב חסנאת אברהם יצחק ויעהב הכאב

ייי) כאוו לחייך בתרים צוארץ בחרוזים:

כד נפמו למדברא. אמר י; למשה. כמה ;א• עמא הדין.
לאתיהבא להון פתגמי אוריתא. ויה1ן כוממיןבליםתדון.
דלא ;עדון מן ארחא טבא. היכמא דלא עדי סום;א דוממא
בליםתיה.וכמה ;אי מדלהון לפוברא ניר פקודי. ויוהי
עלויהוןכנירא על מדל תורא דהוא חריש בחמלא. ומפרנס
;תיה דת מריה :

חין כרגו ללברייא . האל אללה למוסא. סדאש זין למום
האדה. ליועטא להם כלאם השריקה ויכונו כלגאמאת
פי שדיהתהם ^די לים יוולו מן המדיה לחפינא. כמא *1די
לים הול לחצאן **די ^גאם פי שדמתיה . ומדאש וין
ענקהם ליחמלו גל אוצאייתי. ויכונו עליהם כלגל אלדי
עלא ענה אתור . ו>די הווא יחרת פציעה . דקוות רוחו

ומולאה :

יא) תורי זהב געשה־לזי עם כקהות הכסף:

ככן אתאמר למשה. פה לרמיעא ואתן לך ;ת תרין ל™.,
אכנין חציבין מספיר כוו־פי ;מרי. בהימן כדהב טב ■
מסדרן בשיטין. כתיבין באצבעי. גליףכהוןעשרתיךבר*זא.
ומיקין ;תיו־ מן כפפא דמווהה שבע ומנין שבעא. הסכום
ענ;נין דמתפרשין כהון ארבעה ותומע אפין ואתנינון על
י:ך לעמא בית י.^ראל: י &לחין


פלדדן אומ>י למיסא . אצעד לסמא . ונעטילך rt לואדה
גואהר . ממטועין מן לבראהמאן כרסי יהארי .
ישרהו כדהב לחסין. מצפפין בסטור . מכתובין במדרתי.
מרשום פיהם עשרת לכלמאת . משחרין כתיר מן לפציא
למשחרא • סכע מריר סבעא. אדי עדאד למסאיל . אלדי

ובין מאכאן מוסא רביהם פפמא . ליהבל זרז לואח גואהר
ושריעה ולוצאיה . מאמו צאמין דאך הגיל . וצנעו
עגל רהב. ולבלט ^די בינאתהם . ונתנו פעאיילהם . וכרג

יתפפרו ביהם תפעה ורכעין אוגד. . ונעטיהם עלא ידך
למום בית ישר**:

י־) עד־עהמלך ?;מסבו גרדי נתן ריחו:

וע1ד ההוד, משה רבהון ברמיעא. לה כלא י_ת מרין לוחי
אבניא ואודיתא ותפקידתא. ך!מו רשיעי ידא ההוא
ועבדו עגל הרהב 'וערברובין הי ביניהון. ואסריאו עובחהון.
ונפה להון שום ביש בעלמא. ובתר כן סריאו כנדרא.
הריתיה ביש לחרא. ונחת מכתש סגירו על בסריהון:

פי

להם כבר רוני פלעאלם . אלרי מן הבל הארה . כאנת
לארנה ריחתהם פאיידזא פלעאם ובעד ד>*ך נתנו כלחלתית
אלדי ריחתו חנייה נדא . ומל בלא פרין עלא להמהם :
־0 ?דור המד 1 דודי לי בין עדי ילין :
בההיא זמנא .אמר ץ למשה .אזיל חות אדום הכילו עמך.

פסה מיני ואשיצינון. ככן תב משה ובעא רחמין מן הדם
ץ. ודבר ;י להון עהידת תידוה. רכפתיה אבוי בטור מוריה על
מדבחא . ותב יי מן רוגזיה . ואשרי שכינתיה בימהון
כמלמדמין :


------------שירהשירים

פי דיך לומת . סי> י>לה למוסא. משי נזל לאיין הלכו מומך
רוזכא מני ואנפדהום . פלחין רגאע מוסא וטלב
חנאנאת מן מדם י>לה . ופתכר י>לה תכתיפת יצחה ^די
כתפו אובו פי גבל לעבאדה עלא למדבח. ורגאע ^לה מן
תויגו. ונזל נירו בינאתהום כמנקבל :

יי) אשכל הכפר 1 דודי לי בכרמי עין גדי:

הא בכן נחת משה . ותרין לוחי אבנין בידוי. ובגין חובי
דישראל אודקרו על ידו־ ונפלו יאתברו בכן אזל משה
ושף_ית עגלא ובדר קת עפריה לנחלא. יאשהי _ית בני ישך^
ומטיל _ית כל מן דאתחייב מטול וסלימ זמנא תניתא לרקיעא.
וצלי מ,ךם ך וכפר על בני ישראל. בכן אתפמיד למעבד י_ת
משכנא_וארונא .בי היא זמגאאוח־משה_יעבד.ית משכנא.
וית כל מנוי וית ארעא .ושוי בארעא ית הרין לוחין אוחרנין.
ומני _ית בנוי דאהרן כהניא לממרב מרבנא על־מדבחא .
ולנסכא ית חמרא על מירבנא . ומגן הוה להון חמרא לנסכא
הלא אינון במךברא לא אתר כשר לבית זרע. ואף לא תעין
ונופנין ורטונין . אלא היו אזלין לכרמי עין 3ךי. ונסכין
מממן אתכלין דענבין . ועצו־ין מנהון חטרא ומנסכין ;תיה
על מךבדזא רבעות הינא לאיטרא חדא :

הא פלחין נזל מובא . וזוז לואח גואהר פי ידו . ובסב
דנוב ישר^ תמלו עלא ידיה . וומעו ווזכצרו. מלחין נזל
מוסא וברד לעגל. ובדד טראבו ללואד . וסמא ולאד ישרי>
ומתל גמיע אשכון י>די אתלזם לקתל . וצער מדרא תאניה
לסמא . וצללא מדאם ♦ילה. ונפר עלא ולאד ישרזל. פלח־ן
אתוצצא




*

*

*

l׳׳I U ' I 'fc

אתוצצא ליצנע למשכן. וצמיעאוואניה ואצנדום . פי דיך
לופת פארע מוסא וצנע למשכן . וגמיע אוואניה ואצנדוק
ונעל פצג־־מ דן לואה אוכרין . ווכל ולאד אהרן להאיומה
ליפיבו פיכן עלא למדבח . ולימדו נביד עלא לסרבן.
ומנין כאן להם נביד לתמזח . הלא חום פלברייא לים
מוצע מהיי לבית זריעה . וחתא לים כרם ודוואי ורמאן. ^א
באנו ימשיו לגנאן עין גרי . ויאבדו מן תם ענאפד ענב
ויעצרו מנחם נב־ד. וימדוה עלא ^מדבח . רבע לפוסט
לכרות לואחד :

טי) הנך יפה רעיתי■ הנך יפה עיניך יונים:
בד עבדו בני .ישראל ו־עותאדמלכיהון הוא במימריח משבח
יתחון בפמליא דמלאב־א הרישא ואמר כמה :און עובדך
פרתי חביבתי כנשתא תשראל בזמן די אנת עבדארעותי
ועסיפא בפתגמי אוריתא וכמה חפנין עובדיך .ועניניך כגוזלין
בני יונתא דמתבשרין לאתהרבא על מדבחא:

חין צנעו ולאד ישרא רצא צולטאנהם . הווא בפולו ישכר
פיהם . פי גמאעת למל איכה למפדסין. ויפול פדאש
דיאן פעאיילך . יא בנתי יא חביבתי. יא גמאעת ישראל .
פי ופת אלרי אנתי צאנעה רצאיה . ומשתגלא פי כלאם
שריעתי ופדאש חטאן פעאיילך ומסאיילך . כפרוך ולאד
לימאם. אדי ואגכין ליתקרבו עלא למדבח:

«׳) הנך יפה דודי אף נעים אף־ערשנו רעננה:

אתיבת בנשתא דישראל. מדם רבון עלמא. וכן אמרת .

במה ;אי שכינת פודשך 3עיךן די את שרי ביננא
ומהכל


שיר השירים

מאלת

וממבל ברעוא צלותנא . ובעידן די את משרי בפוחיגא
חבתא . ובגג» ממין עלוי ארעא. .ואגחגא פיישין וממין
באילן תציב על עיגא דמיאדי עפ;יה שפיר ואגביה מגי:
גאובת גמאעת ישר^ . מדאם מייד לעי^ם. והאיידה מארת .
מדאש זין גור מדמך . פי ומת אדי אגוז גאזל
ביגאתגה. ותמבל ברצה צלאתגה. ופי ומת >>די אגת ממל
פי פראשאתגה למהבה. וולאדנא יכתרו עלאלארין. וחגאן
נתמרו ונכחדו כצזרא . ^די מגצובה עלא עין למא . ^די
עראפהא חסאן וגלאתהא נתירה :

יי) מרות בתינו ארזים רהיטנו כרותים: B

אמרבשלמיה’גב;א. במה ;אי בית מקדשא דין. דאת בגי על
יז־יומן מסי־יגולמיש. אבל .יתיר יהא יא• בית ממדשא
דעתיד לאתבנאה ביומי מלכא משיחא דכשורוהי ;ה1ן מן
ארזין דגנתא דעוין . ושירותוהי יהון מן בראתי .ושאגי
ושורבגי:

מ>* שלמה אגבי. מדאשזין בית לממדש מתע^לה . אדי
אבתגה עלא ידייא . מן עוד השמשיר . לאבן זאיר
יכון זין בית לממדש . ^די ממתעד לייתבגה פי אייאס
צולטאן למשיח . אדי מראתכו יכוגו מן לארז מתע גגאן
עדן . וזואיזו יכוגו מן לבמין ולבנוז ולבקם :

ם ״0 אני חבצלת השרון שושנת הןנמהים:

אמרת כעשחאתשך^. בעידןדימשרי מרי עלמא שבינתיה
ביני. אגאמתילאלגךקיםךטיבמו.גתאךעךן. ועובדי
;אין בורדיא דבמישור גגומתא דעדין:




שיר השירים

מאת גמאעת ישרא . פי ומת >ידי נזזל סייד לעאלם נורו
ביני. אנא ממתלא לחכה *ארייאן . מתע גנאן עדן
ופעאיילי זייאן בלווררה אדי פי שמאה צנאן עדן:

י־ס כשושנה כין החוחים כן רש,תי בין הבנות :
ובעידן די אנא שטיא מן אורחא התקנא הדמוי. ואיהו
משלה שכינת מידשיה מיני. אנא מתילא לווידא
דמלבלבא ביני שלהא. דנעיצן עפיהא ובזיען. היכדין אנא
נעיצא ובדעא . מגדרן בישין בנלותא. ביני פלכי עממיא:
ופי ומת אדי אנא זאילה מן הטריה . אדי תחשן מדאמו .
והווא טצאעד נור הדסי מני. אנא ממתלה ללוורדא
אדי מפררעה בין אשוך. ארי נאגצין עראפ׳הא וממזמין .
האיידה אנא נאנצה וממזמה . מן מטאיע אדוניין פגלווה בין
תשיר לאומום :

ו) כתפוח מנצי היער כן דודי בין הבנים ?צלו
חמדתי ;השבתי ופריו מתוה לחכי: י
היבמה דיאי ומשבח אתרוגא ביני אילני שרק . וכולי עלמא
מודעין זיתיה . פן רבון עלמא יאי ומשבדח ביני
מלאכיא . בעידן דאתגלי עלי טורא דמיני. בזמן דיהב
אויריתא לעמיה. בך,היא שעתא . בטליל שביגתיה רניגיוח
למיתה . ופתגמי.דאורייתיה בשימן על מוריני. ושכר פמודוי
נטרין לי לעלמא דאתי:

כמא ^די זין ומשכור אתרנג בין צזר אצפצאה . וגמיע
לעאש יערפ׳וה . האיידא מייד לעאם . זין ומשכור בין
למלאיכה-. ופי-ומת אריאתגללא עלא גבל שיני פ׳י ומרת
(ג) *1די


שיר השירים

^די עטא השריעא למוטו .פי דיך הסאעה . &יצלגורושתהית
למלם . וכלאם שריעתו הלווין עלא שדמתייא . וברא
אוצאייאתו חאפ׳צין לי לליע^ים הגאי:

־א) הביאני אל־כית הל! והלו על; אהבה:

אמרת כנישתא ז־ישויל אעיל ;תי י; לבית מתיבת מדתצא
דמשה דבפיני. למילה אורייתא מפום מוצה ספרא
ויבא . וטימם פקודוי מברית עלי בחבתא . ואמרית כל די
פקיד יי אעביד ואשמע :

מ^ת גמאעת ישראדכלני ^להלבית לישיבת למדרש מתאע
מוסא אדי פיי סיני, לנתעללם השריעה מן פ׳ום מוסא
לכאתב לבכיר . ועלאם אוצאיתו מבלת עלייא בלמחבא .
ומולת גמיע אדי וצא ^לה נצנאע ונסמאע :

«) סממני באשישותרפדוניבתפוחיםבי־חולת

אהבה אני:

ובעידן די שמעית ותמליה.ךי מתמלל עמי מגו וצלהובית
אשתא . געית ורתעירת בתראי מן רתיתא . בכן
מריבית לית משה ואהרן ואמרית ל־הון מבילו אתון מל־
פתגמי דיי מגו .אשתא. ואעילו יהי לבית מדרשא. ומעידו
עתי בפתגמי אורייתא . די עלויהון אתבפם עלמא . והבו

וידידין על צואת. מפשר מליא מדישין. דמתימן על מותגי
בתפוחי גנתא רעדין. יאהי עם;קא בהון מאים איתפאבהון.

אלום מרעת חבתא אגא :

ופ׳י ימת אדי סמאעת חסו אדי מתכללם מאעי מן וצט
לאהאבאת נאר . בפ׳ת ורתעדת אוראיה מן הרעדה .
פלחין


פ׳לחין תמררבת לענה מוסא ואהרן ומלת להם . הכל־ו
אנתים חם כלאם >ילה . מן וצט ^נאר . ח־כליני לבירת
למדרש . ורויתיגי ככלאם השריעה . ♦>די עליהם התסיים
לע^םיצעלוכנייאויעלאעגהי. מן תטסירכלמאת לממהסין
*•די הלווין עלא שדמתייא . כתפ׳אח צנאן עדן. ונכון
משתנלא ביהם הייאך נדאוה ביהם . לאיין מריצאת
למחבבא אנא :

«) שמאלו תחת לראשי וימינו וזחבמגי: ■

פד הוו עטא פית .ישראל אזלין במדבו־א . הוו ענני .ימריא
מסחרן להון . ארפעדח מארבע רוחי עלמא בגין דלא
ןשלוט בהון עינאפישא.וחד מן עלויהון. בגין דלא .ישלוט
בהון שרבא ושמשא . ואוף לא מטרא וברדא . וחד מלרע
להון. די חוה מסוכר יתהון. היכמא דמסובר תורכיעא י_ת
עקא פעטפיה . וחד הודה רהיט כןדמיהון. מהלך תלתא
יומין . למפכא טוריא ולמילי משהא. ומטיליפלחיון הלן
ועמיפין די פמךפךא . והוד. מאלל להון אתר פשר למפת .
בגין דהוו עסימין פאולפן דאוחיתא . דאתיהיבת להון פיד
ימינא דין:

חין כאנו הום בית ישרל מאשיין טלברייא. כאנו גמאמאת
לוקאר מדיורין להם ארבעה ׳ מן רבע צואהי לעאלם .
בסב ^די לים יחכם טיהם עין דונייה . וואחד מן עליהם.
בסב >ידי לים יחכם פיהם שרב ושמם , וחתא לים מטר
וברד . וואחד מן הפטל להם . ^די כאן טחמלהם כמא
^די יחמל מרבי הצ;יר טי חוצנו. וואחד יצרי הדאמהבש
מסירת


מסירת תלת אייאם. ליהבט הגבירי. וליעללי לחפראת .
וימטל גמיע הנאש מחרהין ועמארב 4ידי פלברייא . וכאן
ירום להם מוצאע מהיי למבאת, בסב ^די כאנו משתגלין
פי תעלים השריעה י>די אועטאת להם ביר ימין **לה:

ני) השבעתי אתכב בנות •תשלב בצבאות או
באילות השדה אם־תעירו 1 ואם־
ועעורךו את האהבה עדי שתחפץ:
בתר כן אתאמר למשה בנבואה מן מדם ;י למשלח אזיגדין
לאללא ית ארעא . ובדו תכו מלאללא . אפימו שום
כיש על ארעאךישךאל.ואתעכבו ארבעין שנין במדברא.
פתח משה בפומיה וכן אמר . אשפעירת _יתכון כנישתא
חשראל בוי צבאות ובתוספי ארעא דישראל' . זילאתדדון
למ־םמ לארעא דכנען, ער דירו רעוא מן קדם יי. ויפופון
כל דרא אנשי מרבא לטמת מגו משריתא . היכטא מדו
אחוכון בני אפדם. די נפמו תלתין שנין ממצחם עד לא
מטא מיצא. ונפלו כיד פלשתאידיתכיןבגת.וסטלו*תה1ן.
אילהן אוריכו עד זמן ארפעין שנין. ובתר כן יעלון בניכון
רחסנון זיתח':

באעד ד^ך אתומא למופא בנבווה מן מדאם ^לה . ליבעת
רקאמץ לירומו לארץ . וחין רגעו מלירומו. כרנו
כבר דיני עלא ארץ ישרא. ותעטלו רבעין סנה פלברייא.
פתח מופא בפמו והאיידה מאל . הלפתכם יא גמאעת
ישר^ ב^לה רב הגיוש ובמאגלאת ארץ ישראל .אלדי לים
תסתוסחו לתצעדו לארץ כנען, חתא אלדי יכון ויצא מן
מדאם




מדאם *1לה . ויגקטעו גטיע גיל האהל למחארבא, לימרתו
מן וצט לעפכר , כמא אדי סתומחו אכיאנכם ולאד אפרים
**די מרגו תלאתין פנה מן מצר מבל לא יוצל לח׳־, ווהעו
פי יד לפלשתיון, ארי זאפין פי גאת והטלוהם ׳ ^אטהלו
התא ומת ארבעין פנה ׳ ובעד'־אך יצעדו ולאדכם ויחוזוהא:
«) הול דודי הנה־וה בא מד־לגעל־ההריםמבזפץ
על־הגבעות: "’

אמר שלמה מלבא . בעידן ההוו ןתבין עטא בית 'ש־אל־
במציים . פלימת מכלתהון לשמי מרומא. הא בכן
אתגלי ימיא ךיזי למשה. על תירא דחורב. ושהר ית_יה
למצרים. למפרק יתהון ולאפמא _יתה1ן. מגו דחוה מרות
מצרים. וטפי על מיצא בגין זכותא דאבהתהון. המתילין
לטורייא. ושוור על זמן שעבודא מאה ותשעין שנין על
צדמתא האמהתן. המתילין לגלמתא :

מא שלמה הצילטאן, פי ומת אדי באנו זאפין מום בירת
ישראל פי מצי , צעדת צרכתהם לסמא לעלו , הא
מלחין תגללא והאר אלה למופא עלא גבל חירב , ובעיתו
למצר ליפכהם וליבררגהם מן וצט צבט גמל למצרייון ,
ועאם עלא לחד כסב חפגאת אבאייהום ׳ אדי ממתלין
לגבא י ומפז עלא ומת לנדמה , מייא ותפעין סנה , עלא
עדלאת אמאתהם אדי ממתלין ללקלעא :

=0 דומה דודי לצלי או לעפר האילים הנה־זה
עומד אחר בתלנומעזגיח מן־החלנות
מציץ מן־הוקרבים:

אמרת

â–  â– 


אמרת כגישתא דישראל. בזמן דאתגלי .ימראו/י במצרים
בליל;א דפסחא. ומטל כל פוכרא. רכב על חדזא
מלילא. ורהט כמביא וכאורדלא דא;לא. ואגין על בתיזא
הי אגן תטן. ואתעתד בתר אוצוותנא. ואשגה מן כוותא

ואסתכל מן חרכיא. וחזא ית המא דגכפא הפסחא ורמא
הגדרת מהולתא. רחמיה על תרענא. .וחש מן שמי מרומא.
וחמא לעמיה דאכלין יתנכסת חגא טוי נורא על תמכא
ועולשין ופטירץ. וחם עלן ולא יהב רשותא למלאך מחבל
לחפלא כן:

מאת גמאעת ישרא ׳ פי ומת אדי תגללא והאר מתאע ^לה

פי לילת פסח , וקטל גטי? לבכיי, רכב עלא סחאב
כפיף. וגרא כצביי וכם־ך לגז^, והרק עלא לביות ארי אחגאן
תם , וגתצב אורא צוארגא, וכרס מן התמב ונתבה מן
הטואמי, ונצר דם רביחת לפסח ׳ ודם הטיעאת לכתנא
אדי מרשום עלא ביבאנגא , ופרא? מן הסמא לעלו , ונצר
להומו אלדי ואכלין דכח עיד מסוי בגאר, עלא כץ ומריר
ופטיר. וש&ה עלינה ׳ ולים עטא תסתור ללמלך מהללך
ליהלך פיגא :

ענה דודי ואמר לי קומי לך רעיתי יפתי ולכי
"׳ יד:'...................

ובעידן צפרא. אתיב רחומי .ואמר לי. הומי לך כגישתא
רןשראל רחימתי הי מלמדמין. .ושפי״רת עויבדין.
אדלי נפמי מן שעבוד מצראי:

ופי ומת הצכח ׳ גאוב חביבי ומ^לי ׳ מומי לך יא גמאעת
ישר^


ישראל יא חביבתי .אלדי טןמבל,ויא הסיגת לפעאייל׳


עלמא :

לאין הא ומת לערמה ׳ ז>די ישבה ללכריף נמטע וסכין ^די
מלת לאברהם בין למפאצל אנמטעו ונמל למצריון
אדי אתמתתל ללמטר למטרודה תעדה ומשא, ולם תזידו

אמשיי ברני מן בדמאת למצרייון:

־״) פי־הנה חפתו עבר הגשם חלף הלך לו:
אתמהא זמן שעבודא דדמי לסתווהפסק • ושגיא דאמרית
לאברהם ביניפלגיא אתמטעו׳ ומתות מצראי דטתיל
למטרא טרידא חלף ואזיל, ולא תויספון למחזיהוין עויד עד

לתנצתהם א צא חתא לדוואם:

־״) הגצנים נראו בארץ עת הזמיר הגיע ומול
התור נ^מע באךצנו:

ומשה ואהרן דמתילו ללולבי תזמר, אתחזו למעבד נפין
בארעא דמצרים, ועי.דן קטוף בובתא מטא. וסל־
תהא דמודשא דפורמנא דאטרית לאבובוין ׳ בבר שמעתון
מא.דאמךית ליה, ואף י_ת עטא די ישתעבדון בד,וין דאין
אנא ׳ ובתר בן ןפמון במנינא פגיא ׳ וכען צביתי למעבד מה
דמיימית ליה במימרי:

ומוסא ואהרן אלדי אתמתלו ללמלוב הנבל , אתורראו
ליצנעו עגיבאת פי ארץ טצר , וומת קטיע לבאכר
וצל, וחם רוח לקדם מתע לפכיבא *1די מולת לאובוכום יא
בעד סמעתו, האש ^די מולת לו והתא למום ♦ידי יסתכדמו
ביהם נחכם אנא , ובאעד ד^ך יבינו בכסב כתיר, ודלחין
חבית לנצנע האש ^די חלפת לו במולי:


שיר השירים

"•ץ׳

■JT • J

כנישתא ךישרא . המתילא לבכורי תאנים . פתחת פומה

ל) התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נחנו! ריח
מומי לך רעיתי יפתי ולכי־לך:

אדלי מכא לארעא המימית לאבידיך :
גמאעת ישדא ^די ממתלה לבאכי־ לכרמוץ. פתחת פמהא

T •

ואמרת שירתא על _ימא דסוף. ואף עולימיא
דנמיא שכחו למרי עלמא בלישנרהון מן ;ד. אמר לר1ן
מרי עלמא. קומי לך כנשתא דישך^. חחימתי .ושפילתי.

וקאלת סבחא . עלא ■בחר להלום ׳ וחתא סגאייר
ורצאייע טבחו לסייד לע4ים ׳ בלגוותהם מן פיסע ר>»* להם
סייד לע^ם ׳ מומי לך יא גמאעת ישרי> , יא חכיבתי ויא
חסינתי, אמשי מן הגא ללארין ן>די חלפת לאבאתך :

לא) יונתי כדונוי הסלע• ■בסתי■ המדרגה הראיני

: את־מראיך השמיעני אות־קולך כי־
הולך ערב ומראך נאוה:

וכד רדיף פרעה רשיעא בתר עמא דישר^. הות מתילא
כגישתא דישראל. ליונתא דפגירא בחנוי טנךא • וחיוא
מעיה לה מניו. יגצא מעיה לה מברא. הכדין חות כנישתא
ךש״אל. סגירא מארבע פטרוי העלם . המן מךמיה1 ז ןמא.
ומן בתריהון ידיף פנאה. ומן תךיז סטריהון מדברן.
המליין חיון קלן. ז־נבתין ומטלין באיךיםיהון_ית בני נשא.
ומן _יד פתחת פומה בצלו מדם יי. ונפמת ברת הלא מן שמי
מרומא וכן אמרת . אנת כנישתא דישראל המתילא ליונתא.
דכיתא ומטמרא בסגור חגיי טנרא. ובחביוני ח־גיתא .


שיר השירים

ו

אחדני ית דודיך. תת עובדיך דתקנן אשמעינגי י״ת הליך •
אתם הליך עריב בצלותא בבית מהדש זעיר. ודודיך שפיר

בעובדין טבין :

וחין תככע פרעה הצידם אורא מום ישרא . באנת ממתלא
גמאעת יש־י> ללימאמא , אלדי מתבוסה פי חכם נהי

הצוואן. ולחגש טדאיק להא מן דאבל. ולבז מראייה להא
מן ברא האיידה כאגת צמאעת ישר^, מתבוסה מן רבע צואהי
לעאם׳^דימןמדאמהם לבת־ ׳ ומן אוראהסתאבע לעדו ומן
זתגואהיהסברארי׳ אדי מליאנין חנאש מחרמין ׳^די ילדנו
וימטלובסמהם ולאד ^אגסאן .ומן פיסע פתחת פ׳ימהאבצלא
מדאם אלה . בדגת בגת חם מן תסמא לעלו והאיידה האת
אנתי יא צמאעת ישר^ ^די ממתלא ללימאמא הטאתרה,

ומכגתא פ׳י חבם נמי הציואן ׳ ופ׳י כזאיין דרוג . ודייני
מנצרך ופ׳עאיילך לחסאן ׳ סמעיגי חסך לאיין חסך לדיר
פ׳צלא . פ׳י בית לממדש הצגיר . ומנצרך חסין בפ׳עאייל
הפאן :

אחזו לגו שעלים שעליכם מטניס לחבלים

כרמים וכךמיגו סמדר:

טזהון על התוה בידיתון פסליה הטיבה. בההיא שעתא

פתר רעבת י.ת ימא אתרעמו על מוא. ואתא על הון עמלה
רשיעא. די נטר להון רכבו על עיסה בכתתא וברכתא.

די שמל :עקב אבונא מן עשו. ואתא לאגחא מרבא בישך4
על דבטילו פתגמי אוריתא. והוד. עמלה רשיעא גניב
מתחוית גדם• ענגי יקרא. גפשתא משבטוי דדן וממטל

אתחייבי


אתח״כו בית ישראל ךמתילין לכרמא. לאתחבלא. אלולי
צדיקי דרא ההוא. ךמתילין לבוסם טב :

בעד >ידי זאזו לבחר ׳ אצימרו עלא למא, וגא עליהם עמלה
הציאם , **די חפ׳ין להם ^ב;ץ ׳ עלא סבת לככורייא
ולברכה , ^די כדא יעהב אובונה מן עשו ׳ ולא ליתחארב
מחארבא פי ישרא, עלא אדי בטלו כלאם השריעה ׳ וכאן
עמלק הצאם, יסרה מן תחת גנחתין גמאמאת לומאר ■
נפום מן שכט דן ויקתלהם, עלא אדי כאן פי ידיהם צגאם
מיכה ׳ פי דיך הסאעה התלזמו בית ישרא אדי ממתלין
לגנאן ליהלך י^ולא עאדלין דאך הגיל אדי ממתלין ללפאח
לחסין :

לס דודי לי ואני לו הריעה בצוענים:

פההיא שעתא הדרו בתיובתא. בכן אתעתד משה נביא.
וצלי מך’כם ץ. וידהושע משומעזגיד, אזדרז וגפה
מתחות גרפי ענגי ימרא דין .'ועמיה גוכרין צדימיא. דדמין
כעוכךיהון לורדא ואגידהו' מדכא בעמלה. ותכרו ןת עמלק
וית עטיה. בשמתא דין. והטלא 'ותב;רא בפתגם החרב:
פ• דיך הסאעה , רגעו בתשובה . פלחין אנתצב מוסא
אגבי, וצללא מדאם אלה . ויהושע ם־ימו אתחזם ,
וכרג מן תחת גנחתין גמאמאת וקאר מתאע אלה, ומאעו
רצ»י עאדלין י ^די ישבהו בפעאיילהם ללוורדא , ותחארבו
מחארבה סי עמלק ובצרו עמלה והומו בגעלאת אלה ומתיי
ותכציר לחד הסיח :

לי) עד #יפוח היום ונסו הצללים סב דמדה־לך
דודי ל^בי או לעפר האילים על־הרי בתר:


יביעירית יומןא עבת פני יעזראל :ת עגלא דדהבא .
ואפתלמיענניימרא הי מטללין עלויהון ואשהארי
מפרפמן ואתרומני יה המין היניהוין. ההמיה ביה שמא רפא
מפייט בשבעין עזמהן. יבעא יי לאויבדא יתהון מן עלמא.
אלילי האדבר מדמוי מי\ם הקיים במימייה. לאברהם ליצחה
ילתקב ההווי מלילין בפולחניה בטכיא יכאיריילא דיאילא.
ותמריבתא הי קריב אברהם ן1ז יצחה פייה בטור טוריה .
ימן'.קדמת הנאקוייב המן.ית מירבניה. יפליג .יתהוןבשוה:
וטי מליל אייאם , צנעו ולאד ישרא עצל רהב , ותצאעדו
צמאמאת ומאר, אדימצללין עליהם׳ ותבמאומכשוטין
וטרגו המעיד יינהם , אדי מיצום פיה לאסם לכביר ׳ מביין
בסבעין אסם וחב *1לה ליתללטהסמן לע^ם י^ולא אדי טתכר
הדאמו לימין אדי חלף במולו לאברהם ליצחה וליעקב .
*1די באנו כטאף טי עבאדתי׳כצביי וכטיך לצי*1, והמריבה *1די
מררב אברהם יצחה ולדו טי גבל לעבאדה ומן קבל הארה
קרב תם קרבאגו ופיצלהם בפוא:

a לה על משבבי בלילות בהשתי את שאהבה
נפשי בקשתי ו ללא מצאתיו:

ובד חיי עטא בית ישראל . האסהלמי ענני ימרא מעלויהון.
יבלילא דמידשא האתיהב להון בפיני אתנטילת מנהון.
ואשהארי חשיבין בליק־;א. ובעי ירה כלילא המיו־שא
האפהלס מנהון. .ולא אשבחונוהי:

וחין נצרו קום כיה ישר*1. ארי התצאעדו צמאמאת לוקאר
מן עליהם, והאג לקדם *1די אועטה להם פ׳י סיני אתכד


מנהם ׳ וחבקאו מצלאמין כליל . וטלבו תאג למדם אלדי
התצאעד מנחם ולים וגדוד,:

•ז>

אמרת כנישתא ך־ישרא . אשכחו יתי משה ואהרן וליואי
נטרי מטרת מימרא דמשכן ומנא . די מסחרן ;תיה
חזור חזור . ושאלירת להון על עיסלו שכינרת ןמרא יין •
דאסתלמת מיני אתיב משה ספרא רבא דישךא. וכן אמר
אפק לשמי מרומא. ואצלי מדם .;י. מאים .יכפר על חוביכון.
וישרי י.ת שכינתיה כיניכון כמלמדמין:

ה»ית גמאעת ישר?) וגרוני טוסא ואהרן ולויים . חאפצין
■ מחפצאת קול כבא למחצר . ן>די מדוורינו פדיראן
סריראן . ונשדת להם עלא סבת נור ומאר מתע אללה .

*1די

לי) אמומה נא ואסובבה בעיר בשומים וברחבות
אבהשה את שאהבה נפשי במשתיו
ולאיסצאתיו:' "

אמרין כני ישר?) אלין לאלין . נמום ונדל ונסחר למשכן
זמנא. דפרם־ה משה מביא למש־״תא. ונתבע אולפן
מן קדם ין. ושכינת הודשא ז־אסמלמת מיננא ודהרו
בקרוין וכפלטיא ובמתון ולא אשכחו:

ה^ו ולאד ישר^ האוולאי להאוולאי. נקומו ונמשיו נדורו
ללצכה למחצר , ז>די פטטו מוסא מן ברא ללעסכר ,
ונטלבו תעלים מן קראם אלר., ונור לקדם אליי תצאעד
מננא, ודארו פ׳לבלאדאת ופ׳צוואק ופ׳רחבאת ולים ונדוה:
לס מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה
נפשי ראיתם: י


^די אתצאעדת מני. נאוב מוסא כאתב לכביר מתע ישרז>
והאיידה קא. נצעד לסמא לעלר ונצללי קדאם ^לד.. אייאך
יגפר עלא דנובבם . וינזל נורו ב־נאתכם כמנמבל :

ל") כמעט #עבדתי מתם עד #מצאתי ארז
#אהבה נפ#י אחזתר תא ארפנו עת
#הביאתיו אל־בית אמי 'ואל־חדר הורתי:
כזעיר ציבחר הוה ותב ;י מתמוף רוגזיה. ופקיד למשה נמא
למעבד משכנא ואו־ונא , ואשרי שכינתיה פנויה .
ועטא בית ח&ךאל הוו ממרבין מורפניהון . ועסימין בפתגמי
אוריתא . פאדו־ון בית מרישא המשה רפיהון. ובקיטונא
דיהושע בר נון משומשניה :

כמליל שיייא צאר י. ורגע >*לה מן שדת חרגו . ווצא
למוסא אגבי. ליצנע למשכן ואצנדוה . וגזל נורו
פי וצטו. ומום בית ישראל באנו ממרבין מרבאנהם .
ומשתגלין מי כלאם השריעה . פי כזאיין בית למדרש .
מתע מוסא רביהם . ופי מיטון יהושע ולד נון כדימו :
טל) ה#בעתי אחכם בנות ירו#לם מנבאות או
י■ באיילות ה#דה אם־תעירו 1 ואם־
תעוררו את־האהבה עד #תקפץ:
יכד שמעו שבעא אומיא . הכני .ישראל עתידין למחסן ק־ת
ארעהון. מטו כחךא.ומציצוןתאילניא. וסתימו״ית מבועי
מיא. וצדיאו ית מרויהון וערקו. אמר מדשא פריך הוא
למשה נביא . אנא קעמית לאבהתהון האלין • לאעלא _ית
בגיהון


3ניד,1ן לאחסנא ארעא עבדא חלב ודבש . והכדין אנא
מעיל ית בניהון לארעא צדיא ורימניא . כען אנא מעכב
יתהון ארבעין שנין במד ברא. ותהי אחריתי מתעךכא בגופיהץ
ומבתר כן אינון _עממין'ךשיען.יבנון מה דאצדיאו. בכן אמר
משה לבני.ישראל . אשבעית לבון כנישתא ךישראל.ביזי
צבאות ובתקיפיארעאךישךאל.ךלא תוידון למסנן לארעא
כנענאי עד משלם ארבעין שנין ויהא רעוא מן הדם ך
לממסר יתכי ארעא ביךיכ1ן. ותעברון _ית ירדנא. ותהי ארעא
ככישא מדמיכון :

חין סמעו סבעת לאומוס אדי ולאד ישר^ מסתעדץ ליחווו
ארצהום . מאמו בגמיע והצו הצור . ונלמו עיון למא .
וכלאו כלאדאתהם והרבו מא לממדסמבארךהואלמוסאאנבי
אנא חלפת לאבאייהם מתעיהאוולאי. לנדכבל ולאדהם
ליחתו ארץ תפיץ חלוב ועסל . וכיח אנא מדכנל ולאדהם
לארץ כ^יה וג^יה. דלחין אנא מעטטלהם ארבעין סנה
פלברייא ותכון שריעתי מתצלטה פי נתאתהם . ובעד דאך
דוך לאומום צאלמין יבניו האש אלדי כלאו. פלחין קאל
מוסא לולא ד ישר** חלפתכום יא גמאעת ישר^ באלה רב
הגיוש. ובמאגלאת ארץ ישרא, י>רי לים תסתוקחו לתצעדו
לארץ כנען . חתא כמול ארבעין סנה . ויכון רצא מן
קדאם ^לה לימככן סוכאן לארץ פ״דיכם . ותוהו לואד
ותכון לארץ ממלוכה קדאמכם :

«> מי זאת עלת מן־תמדבר כתימרות עען

J מקטרת מר ולבונה מכל אקהת רוכל :'A

כד


בד סליקו ישרא מן מדברא . ,ועברו ןתירדנא . עם יהושע

בר נון. אמרו עמי אךן3א. מה היא דא אומא בחירתא
דפלמא מן מדברא. ומתגטרא מן קטורת בויסמין. וסעידא
מכותיה דאברהבם די פלח וצלי הדס .;י בטור מ1ךיה .
ומתמרקא מעזה רבותא. בצדקתיה תצחק די אתעמד באתר
בית מומדשא . דמתהרי טור די לבונתא. וטתעפיין לה
נסין בחסידותיה דיעכןב דאשתדלמלאכא עטיה . עד טיסק
מריצתא. ואיוגבר מיניה. ואשתדב הוא ותרי עשר שבטה:
חין צעדו ישרא מן לברייא . וזאזו לואד מעא יהושע ולד

נון. מ>*ו קום לארץ. האש הייא האד לאומה למכטארה
אלדי צאעדה מן לברייא ומתפווחה מן בכור הסמום .
ומתמוותה כחסנתו מתע אברהם . אדי עבד וצללא מדאם

אללה . פי גבל לעבאדא . ומתעטרא מן זית הדהינה .
בעדלתו מתע יצחם . אדי תכתתףפי מוצע ביתלממדש .
לדי יסתממא גבל לובאן וינצנעו להא עגובאת . בקצאילו
מתע יעמב לדי תצאראע למלך מאעו. התא צעוד לפגר
ותמיוא מנו. ובלק הווא וטגא״ן שבאטו:

בעידן הפרפין _יךיה1ן ומיימין על דוכניהוין. ומברכין לעמא
בית .ישראל בשתין אתיז. דמקירין למשהרבהל ובההיא

"א) הגה מסתיו שלשלמה שטים גברים סביב לה
מגבריישרלז

בד בנא שלמה מלבא דישראד*. _ית בית מקדשא דך
בירושלם. אמר ך במימךיה.כטהזיאיביתמוקךשאהדין
דאתבני לי על ח־וידמלבא שלמה בר דוד .,וכמה;אין בהניא

ברכתא


שיר השירים

ברכתא מסחרא להון כשור רם ותקיף . ובה מתגברין
ומצל־חין כל גברי ילצראל :

חין בנה שלמה צולטאן ישרא בית לממדש. yno אללה
פירושלים . מא אלה במולו . מהאש זין בית לממדש
האדה .*1די בתנא עלא יהין צילטאן שלמה ולה דוד.וקדאש
זייאן לאיומה פי ומת אלדי יפסטו ידיהם . ויומבו עלא
דכאכנהם . ויכארכו למום בית ישר^ בסתין האייאת. אדי
ממכנין למוסא רביהם . וכהאדיך לברכה . מדוורא להט
בצורעאיומויי. וביהא יתקוואו ויננחו גמיעגבארין ישר*1:
כלם אחזי חרב מלמדי מלחמה איש חרמי
על-י.רכו מפחד כלילות

וכהמאוליואיוכל שבטיא דישראל. כלהקאחדין בפתגמי
אוריתא . ךמתילין לחרבא י. הגזמלן וטארן בה1ן
כגברין מאולפי קרבא . וכל חד וחד מגהק חתימרת מילה
על־ בסריהק . היכמדה דאתחתימרת בבסריה דאברהם .
ומתגברין בה כגבר דחרבא חג1ךא על "ירכיה ובנין כן לא
ז־חלין מן מזיקיא. וטלני דאזלין בלילןא :

ולהאיומא ולויים . וגמיע שבאט ישר*1 . כלחם מאסכין b•
כלאם השריעה. אלדי ממתלין לסיף . ויאבדו
ויעטיו ביהם כגבארין מעלמין מחארבא. וכל ואחד וואחד
מנהם בתמת לכתנא עלא לחמהם ■ כמא אדי אתכתמת פי
לחמו מתע אברהם . ויתמוואו כיהא כרגול אלדי חפיף
מחזמה עלא ורכו. ובסב האיידה . לים יכאבו מן למדרין
ושייאטין *1די ימשיו פליל :

אפריון






ושאני ושורבני האתי מן לבנון. וחפא ,יתיה רהב הכי:

«) אפריון עשה לו המלך■ שלמה מעצי הלבנון:

היכל קודשא . בנא ליה שלמיה מלכא מן אילני זנגבילא

מצבאת למדם . בנא לו שלמה הצולטאן . מן השזר
סכנגביל ולבנה ולבסס. ^די יני מן לנאבה ונשאה
דהב כ»יץ :

"י) עמודיו עשה כ;םף רפידתו זהב מרכבו ארגמן
תוכו רצוף' אהבה מ?נות ירושלם
ובתר הי שלים יתיה. שוי בגויה _ית ארונאז־סהדותא. ההוא
עמורא העלמא . ובגויה מרין לוחי אבניא . הי אצנע
תמן משת בחורב. היסירין מן כסף מזוקק .ושפירין מן רהב
טב. יפרי^ן ומליל מן עילויה י_ת פרוכתא רתכלא וארנונא.

וביני ברומא הי עילוי כפורתא . הית שךזיא ופכיגתאד;, •
.השכן שמיה בירושלם. מן כל כרכי ארעא ךש’ךאל :
ובעד ^די במלו. נעל פי וצטו צנרוק השהאראת אדי הווא
רכיזאת לע^ם . ופי וצמו זוז לואה חגאר . ^די וצאע
תם מוסא פי חורב. ^רי עזאז מן לפציא למצחרא . והפאן
מן רהב לחסין. ובפט וצלל מן עליה הסתארא מתע סמא
נגום וארגואן. ובין לכרובים אדי עלא לגטא . כאנת נאזלה
נור מתע אללה . אלהי סכן סמר פירושלים מן גמיע סוכאן
ארץ ישרא :

"י־) צאינה וראינדה בנורת ציון במלך שלמי־.
בעטרה שעטרה־לו אמו כיום חתנתו
וביום שמחת ’לבו:


כד אתא שלמות מלכא . למעבד ית חנכת בית מוקדשא.
כיהאנפק בחיל וכן אמר פוקו.וחזו 'ןתביפילכיא ארעא
תשראל ועמאךצי1ן בתנא ובכלילא . הכלילו עטא בירת
ישראל. _ית מלכא שלמה ביום חנכת בית מומדשא .,וחדו
בחדות חגאךמטללתא העבד שלמה מלכא בעידנא ההיא
_ית חגא דמטללתא ארבעה עשר יומין:

חין גא שלמה הצולטאן. ליצנע תטגינאת בית לממדש
בריח כרג בגהד . והאיידה מל . ערלו ונצרו יא סוכאן
תשור .ארץ ישראל . ומים מתע ציון . כתאג ובלעמאמא .
אלדי עממו מום בית ישראל לצולטאן שלמה פי נהאר
תטגינאת בית לממדש . ופרחו בפרחת לעיד מתע הצלל.
אלדי צנע שלמה הצולטאן. פ, דיך לומת עיר הצילאיל
ארבעטאש אן יום :

ד) "י) הנך ;פה רע;תי הנך יפה עיניך יונים מבעד
לצמתך שערך בעדר העלם שנלשו
מהד גלעד,:

ובההוא יומא מריב מלכא שלמה אלף עלוון על מךבחא .
ואתמבל בךעוא מורבנא מדם ץ. נפמת בת מלא מן
שמ;א וכן אמרת. כמהךאהאנת כנשתא דישראל .וכמה
יאון אינון רברבי כנשתא . וחכימיא _יתבי סנהדרין. דאינון
מנהרין לעלמא לעטא בית ןשי־אל. ודמרין לגהלין בני יונתא.
ואפילו שאר בני כנשתך. ועטא דארעא אינון צדימין ככנוי
דיעכןב. די למטו אכנין ועבדו גלשושיתא בטורא דגלעד:

ופי


*

Ö¾.

s

“*‘שההורים

ופי דאך הנהאר . קררב צולטאן שלמה. ^ף צעא׳ד עלא
למדבח. ואמבל ברצא מרבאגו מדאם ^לה. כרגת כנת
חם מן הסמא . והאיידה מאת הדאש היגא אגתי יא גטאעת
ישר^ . ומדאש זייאן הום אכאברהגמאעה. ולעאמין זאם־ן
לישיבות ^די הום יצוויו ללע^ם למום בית ישר^ . וישבהו
לפרוך ולאד לימאם . והתא בסיית ולאד גטאעתך. ומום
לארץ הום עאדלין בולאד יעמב . אלדי למטו חגר וצנעו
גדם פי גבל גלעד :

®1 שניך כעדר הקצובות שעלו מן־־הרחצדח
שכלם מתאימות ושיכלה אין בהם:’
כמד״, יאון כהגיא וליואי. דממרבין ירת מורבגך. ואכלין
בסר מודשא . ומעע%ךא ואפחעותא . ודמן מבד־
אוגסא ומילא ’ היכמא דהוו דבק עדרי עגא דיעכןב . בעידן
ך־הוו מחין וסלמק מן גחלא ד־יבהא . דלא הוות בהון
אגיסותא ומילא . וכולהון רמץ הא לדא . וילז־ן תיומין
בבל עידן. ועמרא ומתבלא לא חית בהון :

מראש זייאן להאיומה ולויים . ארי ממרבין מרבאנך .
וכאיילין לחם למדם ולעשור ורפיעה . וטהרין מן
גטיע מגשומה ומגצובה . כמא לדי באגו טהרין מטעאן גגם
יעסב . פי ומת אדי באנו מ גז וזין וצאעדין מן ואד מתאע
יבומ . אדי לים כאגת פיהם מגשימה ומ?צובא . ובלהט
ישבהו האדי לד,אדי. ויולדו תואמה מי כל וקת . ועמימה
חטאפה לים כאגת פיהם :

״״) כחוט השני שפתורעך ומדברך נאוה כפלח
הרמון רקתך מבעד לצמתך:

־3־—--


ושפתוי דכהנא רבא. הון בעיין צלוחא. ביומא דכפורי
מךםיזי .ומלוי הוו מהפביןחוביהון דישראל . ךךמ;ן
לחוט זהריתא . ומחירן _ית'הון כעט־ נקי .’וטלכא דיי הוא
ריעזיהון. מלי פקודיא כרטונא. בר מן אמרכליא וארכונין.
דאיגון קריבין למלכא . די אינון צךיקיא . ולירח בדחון
מדעם ביש :

שני

ושווארב לימאם לבכיר באנו יטלבו צלא פי נהאר כפור
מדאם >ילה . וכלאמו באנו ימלכו דנובהם מתע
ישרא^די ישכהו ללביט למוש. ויכייצוהם בצוף ינקי.
והצולטאן 5>רי הווא ראיצהם מליאן אוצאיאת כרממאנה .
פלאח מן לחרד. ולבאשאואת אדי הום מראב לצולטאן אדי
הום עאדלין. ולים פיהם בכר דוני:

"")?מגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות אלף המגן
’ י * תלוי עליו כל עלטי דזגבורים:

וריש מתיבתא . די הוא רב די ליך . חסין בזכותא ורב
בעובדין טבין. בדוד מלכא תשרל. ועל מימר פומיה
הוד. מתבני עלמא. ובאולפן דאותתא ד־הוה עפיק . רדויצין
עמא בית .ישראל . ומנצחין בקרבא באלו אחדין בידיהון.
כל מיני דינין דגברין:

וראץ לישיבה. אדי הווא בביר אלדי לך . מויי בלחסנא
וכתיר בלפעאיל חסאז. כדוד צולטאן ישרא . ועלא
מול פמו כאן יבתנה לע^ם . ובתעלים השריעה ^די כאן
משתגל . מתכלין מום בית ישרא ויגלבו פלמוחארבה .
אתכניהם מאפבין פ• ידיהם . גטיע גנאם חרב מתע
הגבארין:


שיר השירים חי

ן) שני שדיך כשני עפרים תאומי צביה הרעים
בשושנןם: ■'T< י

מרין פריהיך דעתידין למפרקיך. משיח בר דוד ומשיח בר
אפרים. דמיין למשה ואהרן בני יוכבד. דאמתילו לתקין
אורןילין היומי טמא. והוון רען לעמאבית יעזך$ בזכותהון.
אקבעין שנין במדברא. במנא ובעופין. פטימין. ומי בארה
ז־מרים:

זח פכאיכך^די מפתעדין ליפכוך . משיח ולד דוד ומשיח
ולד אפרים . ישבהו למושא ואהרן ולאד יוכבד . אלז־י
אתמתלו לזח פרוך תואמאת הצביי. וכאנו ירעאו למום
בית ישר^ בחסנתהום . ארבעין פנה פלברייא בלמאן
ובטיור למעלופין . ומא ביר מרים :

יא) עד שיפוח היום ונסו הצללים אלך ליאל־הר
ה^ו ר ואל־נבעת הלבונה: "י

וכל זמן דהוובית .ישראל אחידין בידיהון אומנות אבהתהון
צדימא.הו1 ערקין מז-ימיוטלני וצפריריוטהרימביניהון.

מתבני בטור מוריה . וכל מדמיא ומחבליא הוו ערקין מריה
קטורת בוסמין:

וכל ומת ו>די באנו בית ישרל מאסכין פי ידיהם צנעת
אבאתהםלעאדלין.כאנו יהרבו למדרין ושיאטיןוננוןהצבאח
וגנון למאיילה מן בינאתהם .עלא י>די כאן נור אומאר *)לה
נאזלה קי בית לממדש . **די כאן מבתנה פי גבל לעבאדא
. וגמיע למדרין ומהלכין. באנו יהרבו מן ריחת בצור הפמום:
כלך


צ־) כלך יפהרעןתי ומום אין בזי:

ובזמן העטך בית ישראל עבדין רעותיה המרי עלמא. הוא
מהלם.יתהון בשמי מרומא .,וכן אמר . בלךשפירתא
כנישתא תשיראל . ומהתא לית ביך :

ופי ומת אדי מומך בית ישרא . צאנעין רצא סייד לעאק .
הווא ישכר פיהם פסמא לעלו. והאיידה מ^ . כול־יך
חסינה־, יא גמאעת ישרא ועיב לים פיך:

») אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשוךי 1
מראש אמגה מלאע עןניר וחרמון
, מטענות אריות מהררי ;מרים: י

אמר ק במימריה . עמי תהיי_תבא כנשתא דישך^. הדמיא
לנינפי ההיא צניעא ועטי תיעלון לבית מיקךשא. ויחון
ממריבין לך דורון ראשי עטא . תתבין על נהר .האמנה .
ודיירי התכין בריש טור תלנא . ואומןא הי בחרמון ויהון
מפקין לך מימין ןתבי ברכין תמיפין האינון גברין באריון.
תמו־ובתא מן קרוי טומא. דחסינין מן נמרץ:

הא **לה במולו. מאעי תכון זאסה גטאעת ישר>* אדי תשבה
ללערוצה אלרי הייא מסתחייה . וטאעי תצעדו לבית
למקדש . ויכונו ממרבין לך דדייא רוץ למום אלדי זאלסין
עלא ואד אמאנה. ומכאן אדי ז^סין פי ראץ גבל התלג.
ולאומום אדי פי חרמת . ויכונו מצעדין לך סזיא מכאן
מראיין לקויין . אלדי חום גכארין כציודא. תמריבא מן
בלאדאת הגב^ . אדי הריין מן נטורה :
לבבתני


ני) לבבתני אחתי כלה לבבתני באחת מעיניך
?אחדעגהמצורניך:'

קכיע על לוחי ד־בי, רחמתיך אדחתי בנשתא דישראל־
דמתילא לנינפייי היא צניעא׳ מביע על לוח רבי.

חבת זוטר די בינך. די הוא צדימא כחי מן .רבני סנהדרין.
וכחד מז מלכיא דבית :הודה. דהות יהיבא בלילא דמלכותא
'עלצואריה:

מרצום עלא לוח מלבי. מחבתך יא ארבתי. יא גמאערת
ישר^ ^די תשבה ללערוצה. אדי הייא מסתחייה .
מרצום עלא לוח מלבי . מחבבת הצגיר אלדי בינך . אלדי
הווא עאדל כואחד מן אכאבר לישיבות וכוואחד מן צלאטן
מתע בית יהודה אדי כאן יועטא תאג הצלטנא עלא ענהו:
?<־) מה־יפו חדיך אחתי כלה מה־טבו דדיך מיין
וריח שמניך מכל־^שמים:

כמה שפירין על חבתיך אחתי כנשתא ךישך4. דמתילא
לנינפי דהיא צניעא. במה טבן עלי חבתיך. יתיר
טשבעין אומ;א. ושום טב דצדימיך נדיף מכל בוסמנין:
מדאש חפאן עלייא מחבתך • יא אוכתי יא גמאעת
ישרא . אדי תשבה ללערוצה. ^די הייא מסתחייה
מדאש חטאן עלייא מחבתך . אכתר מן סבעין אומה .
וצבר חסין מתע עאדלינך פאייח מן גמיע לפואח :

<י» נפת תטפנה שפתוהיך כלה דבש וחלב
תחת ל־שוגד וריח שלמרתיך בדיה

' ’ IW

ובעדן


ובעדן דמצלין כדגיא פעזרתא דקודשא . ז״לחן ^פותה1ן
י_עררת דובשא .',ולישנך נגפי צניעא כטטרלות־
שיחן ותושפהן מתיקין כחלב ודבש . וריח לבושי כהגין
כריה אולבגין :

וטי ומת אידי יצלליו להאיומה פי סמיפאת למודם . ינקטו
' שוארבהם נמטאת עסל . ולפאנך ערוצה מהתחייה פי
תכלימך תמגיד ותסביח . הלווין כלחליב ולעמל . וריחו־ז
לבאם להאיומה כריחת ^גאבה:

דעדן. דלית רשו לגבר למיעל לנוח . אלהן צדיקיא
דנפשהון משתלחין לגוה על יד מלאכיא ובתול1תיך מסירן

") גץ 1 נעול אחתי כלה גל 1 נעול מעין חתום:

וגשץ דמתנפבן לגוברין צניען כגינפי צניעא . וכגינתא

וגגיזן באנפלין .,וחתימן ככן כמכועיידמיין דדין. דנפיק
מתחות אילנא . ומתפרש לארבעת חשי נהרין . ואלמלא
די הוא חתיבט פשטא רפא ומדישא . הודח גפיה ומבע
ושטף כל עלמא :

וגפאך אדי מתאצדין לרגא . טפתחיין כלערוצה מסתחייה
וכננאן עדן . אלדי לים תסתור לרגול לידצל
לוצטהא . יר*א לעאדלין אדי גפוסהם מבעותין לוצטהא .
עלא יד למלאייכה ובאכרך מכנוזין ומצוונין פלמצאזן
ומצתוטין בהאיידה . כמנבע מא לחייה אדי יצרג מן תחת
השזרה . ויטתדה לארבע רוץ לוידאן . ויבולה ^די הווא
מנתום באסם לככיר ולממדס . כאז יצרג ויינכע ויגרה
גמיע לע>*ם :

שלחין■


«׳) עלחיך פרדס דמונים עם פרי נגדים נפדים
עם־גרדים:

ועולמיך מל;ין פפווהא כרמונין . וו־דזימין לנשיהון וילדן
בגין כן צהימין כורתהון . וריחיהון מתור ך־זכי
כבוסמנין טבין מגמא דעךן. כפורין עם רשמין:
וצכייאנך מלייאנין אוצאיאת כרמאמן . ויחבבו לנסאהס
ויולדו בסב האיידה עאדלין ככח^הם וריהתהט
מתל האיידה כפואח לחסין. מתאע גנאן עדן באפור מעא
מנבל :

־ט) נרד 1 וברבם הנה והנמוץ עם בל־עצי לבונה
מר,ואהלות עפבל־ראעי בעמים:’

דשה ומותקא והנה בוסמא וקגמון. עם כל קיסי לבעתא
מירא דמא ואמסיל אלואין עם כל מיני בוסמנין:
מנבל מעפיאן וקצב דרירה ועוד אלבלסם . מעא גביע עיד
^ובאן מסך כ^ין וכעב אטיב מעא גמיע גנאם לפואה:
ס) מעין גנים באר מים דדים ונזלים מן־לבנון:
ומ;א דשילוח מדבלין בניח עם מותר מתן. הנגדין מן לבנון
לאשמאה _ית ארעא דןשראיד■. כגת דאינון עסימין
בפתגמי א1ךןתא. הטתילין לבירא דמיין חץן . ובזכותא
הניסוך מןא הנסכין על מדבחא בבירת מקהשא המתבני
בירושלם המתקרי לבנון:

ומא מתאע שילוח . מסיירין בראחא מעא באקי למיואן
אדי ינגבדו מן לגאכח . ליסה־י אר<ן ישרא . בסב
(ו) ^די



^די הום משתנלין פי כלאם השריעה ^די ממתלין לביר
מא לחייא. ובחפנאת תמזיז למא. אידי ימזזו עלא למז־בח
פי בית למקדש ז^די מיבתנה בירושלים אלדי מתפממי

**;אבה :

ןבא דודי לגנו ויאבל פרי מגדיו:

®V עורי צפון ובראי תימן הפיחי גני יזלו ?שמיר

< T

ועל פטר צפונא הורת פתורא . .ועלוהי תרי עפר לחמין
ראנפין. ועל פטר דרומא רות בוצינא לאנהרא . ועל
מדבחא הוו מקרבין כהניא קורבנא . ומפקין עלוהי קטורת
בופמין. כנישתא דץשו־אל אמרת. קעול אלהא רחימי לבית
מהדשא . ויהבל ברעוא קורבניהון רעמיה :

ועלא גיהת לבחרי . כאנת למידה . ועליהא טנאש

הטעאם למוצגי.. ועלא גיהת לקבלי. כאנת מנארה
לתציוי. ועלא למדבח באנו מקרבין להאיומה להרכן. ויצערו
עליה בכור הפמום . גמאעת ישר^ ק^ת. ידכל אילאהי
חביבי לבית למקדש . ויקבל ברציה קרבאנהם מתע קומו:
ה> °־) באתי לגני אחתי כלה אריתי מררי עם־־
בשמי אכק־תייוערי עט־דבשי
שתיתי ייכי עם־חלבי אכלו .רעים שתו לשכרו
’דודים:

אמר הוד #א בדיך הוא לעמיה כית .ישראל . עליות למרת
מהזישי רבנית לי אחוותי כנישתא תשראל . רמתילא
לננפי צניעא ואשריתי שכינתי ביניך קבילית _ית קטורת
כופמיד


'll

שיר השירים סא

במומיה. העברת לשמי שלחית אשתא מן שמ;א . ואכל
י_ת עלות וית נכסת מוךש;א. אתקבל ברעוא קדמי. ניסוך
חמר סוטה וחמר היוד. הנסיכו כהניא על מדבחי. כען איתו
כהמארחמי פקודי. אכלו מרח האשתאר מן קוץ־במא .
ואתפנמו מן טובא דאתעתד לבון:

למקדדס מבארך׳ הוא לקיטו ביתישר^י. דכלתלבית
מקדסי ^די בניתי לי. יא אכתי יא גמאעת ישרא .
^די תשבה ללערוצה מסתחייח . ומלת נורי בינך . קבלית
בכור סמומך . >*די צנעתי לסמי. בעת נאד מן הסטה .
וכלאת צעאייד ודבאיח לקודם . אוקבל ברצא קדאמי.
תמזח נביד חמר ונביד בייץ . אדי מהו להאיומה עלא
למדבח . דלחין תעאלו יא האיומה יא האפצין אוצאיאתי
כולו האש אדי אתכקקה מן לקראבין . ואתפששו מן
לביר אדי מסתעד יוכום :

») אני ישנה ולבי ער קול 1 דודי דופק פתחי־לי
אהתי רעיתי^ונתי תמתי שראשי נמלא־
טל קוצתי רסיסי לילה:

בתר כל פתגמיא האלין . חבו עטא בית !ישראל . ומסר
יתהון בי_ד נבוכז־נצאר מלכא דבבל . ואוביל־ ;תהון
בגלותא . והוו דמ;ין בגלותא . כגבר המכא הלא ;כיל
לאתערא משינתיה . ומל רוחא דקודשא. מוהרא להון על
;ד נביא;א. והוד, עירא _יתהון מהמוך ל בהון. ענה רכון כל
עלמא וכן אמר, הדרי בתיובתא. פתחי פומיך ובועי .ושפחי
לי. אחתי רחימתי כנישתא דישךאל . המתילא ליונתא
בשל־ימורת' עובדיך י. ארום י שער רישיה ארתמללי


שיר השיריט

מן דטעתיך • כגבר ךשי5ר רישיח מצטפע מטלא דשמיא .
וציצית מרי אתמלי מן טפי עימך. בגבר מיצירת מרוהי
מליין מטפי מטרא דנחתין פליליא :

בעד גמיע לכלמאת האוולאי . ליטאו מום בית ישראל־ .
ומככנהם טי יד נבובדנצאר צולטאן בבל . ורטעהם
טצלוה . וכאגו ישבהו פגלוה. בדגול אראמד אדי לים יהוא
ליפיס מן נומו. וחם רוח למודם מהתא לדם . עלא יד
הנבייאן. ובאנת תפיימהם מן נעאם מלבהם . גאוב סייד
גמיע לע^ם וד,איידה מאל ארגעי כתשובה . פתחי פומך
וטלבי וטבחי לי, יא אלתי יא חביבתי יא גטאעת ישרא .
אדי ממתלא ללימאמא. בכמול טעאיילך . לאין שער ראצי
מתלא מן דמועך בדגול אדי שער ראצו מגדדין מן גדא
הטמא . והדוב פראיזי מתלאו מן גמוט עיניך בדגול אלדי
הדוב פראייזו מליאגין מן נמיט למטר ^די ימלו טליל:

סי) פשטתי את־בתנתי איככה אלבשנה רחצתי
את־רגלי איככהיאטנפם?

ענת בנשתא דישראל. כל הבל נכיאיא . הא בבר אעדיתי
מיני גירפקודוי. ופלחית לטעות עממוא . והכדיז יהרן
לי איפין למהדר לותיד, . אתיב להון מרי עלמא על- יד
נביאןא. ואף אנא הא בבר סליסית שכינתי מביניך. והכדין
אהדור . ואת עבדת עובדין פישין. ואנא .קדישית _ית .רגלי
מפאובתך . והברק אטנפינון ביניך פעובדיך בישיא :

גאובת גמאעת ישרא . גמיע מבאת הנבייאן. הא יא בעדא
זוולת מני גל אוצאייאתו, ועבדת מעאבד לאומום
וכיף


שיר השירים כב

וכיה יכון לי וגא לניללי לענה, . לאוב להם סייד לעאלבם
עלא יד הנבייאן . והתא אגא הא יא בעדה צעדת גורי מן
בינך וכיף נוללי. ואנתי צנעתי פעאייל דוניין. ואנא נםלת
רללייה מן נפאזתך . וכיה נסכסכהם בינך בפעאיילך
הדוניין:

®־י) דורי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו:

כד אתגלי מן מדם יי. דעמא בית ןשראל לא צבן למחרט
ולמיתב לותיה .אולזיט מחת גבורתיה על שבטא ז־ראובן
וגד ופלגות #בטא דמנשה למעכרא לירדנא. ומפר״יתהון
ביד פנחריב מלכא דאתור . •אגד־'תהין בלחלח ובחבור .
נהרי לתן ומלוי מדי. ודבר מידיהון עיגלא מתכא דשוי
ירבעם דדיבא כלשם דן דמתמריא פמראם. ביומי פקח בן
רמליהו. וכד שטעית אנא. רחמי אתגלגלו עדיהון :

חין אתכששה מן מדאם אלה • אליי מום בית ישרא לים
חבו לינדמו וליולדיו לעגדו מד דרבת גברוותו. עלא
שבט ראובן וגד ונפץ שבט מנשה. למואז לואד. ומכנה□
פי יד סנחריב צולטאן למוסוף, וגלאהם פי לחלח ופי חבור
וידאן גוזן ובלדאן מדי. .וכאד מן ידיהם עגל ממבוך אדי
לעל ירבעם הצאם . פי לשם דן . אלדי יתפממה פמיאם .
פי אייאם פמח ולד רמליהו . וחין מטעת אנא חנאנאתי
האגו עליהם :

®)ממתי אני לפתח לדודי וירי נטפו־מור
ןאצבעתי מור עבר על בפות המנעול:

וכדו

\



שיר השירים

וכדו תקפת עלי מחתגבורתאדי; תהית על עובדי. וכהניא
קו־יבו קורבנא ואפיקי קטורת בויטמין. ■לא אתמביד
ברעוא . אדום מרי עלמא . אחד דשי תיובמא באגפי:

וחין תמוואת עלייא דרכאת גברוואת אללה . נדמת עי-א
פעאיילי. ולהאיומא.קרבו להרבן וצעדו בכור הפמוט.

ולים אומכל ברצא לאיין סייר לעאם . גלק ביבאן תשובה
פי וגהי ־.

=׳) פתחתי אני לדודי ודודי חמה עבר נפשי
ןצאה בדביו בקשתיהוולאמצאתיהו
קראתיו ולא ענני: ’ ’ *jhg

אמרת בגישתא דישראל. צביתי למתבע אולפן מן מדם יי.

ואיהוי טליה שכינתיה מביני . ונפשי תאיבדה למיד
מלוהי. מבעית שכינת ימחה ולא אשבח־ת. צליתי מדמוהי

ואיהו טליל שמיא בענני. .ולא מביל צלית־:
מאת גמאעת ישרל . חבית לנטלב תעלים מן מדאם ללה
והווא צעד גורו מן ביני. ונפטי משתהייא לחם כלאמו
טלבת גור אומארו ולים אוגדת . צלית מדאמו והווא צליד
הטמא בלגמאמאת . ולים מכל צלאתי:

ס") מצאני השמרים הסבבים בעיר הכוני
קצעוני נשאו את רדידי ’מעלי שמרי
החמות ל' ’ י

אדבימו לי כשראי הנטחן אורחתא . ומעיקין חזור חזוי
עלמךתא דירושלם .מיני קטלו בחו־בא ומיני אובילו
כשביתא


בשמתא . נטלו מגא דמלבותא מעה־ צואריה זיצדמיהו
מלבא ךיהודדה . ואובילו ;מיה ברבלא . וסיימו ?ת עינוהי
עמא דבבל דמעיקקעל מרתא ונטרק _ית שווקא :

להמוני לכשדייק י>די חאפצין הטרה . ומדאיימין סדיראן
סדיראן עלא בלאד ירושלים . מני מטלו בסיף ומני
רפעו פשביי. כאדו תאג צלטנא מן עלא ענה צדהיהו
צולטאן יהודה ורפעוה פי רבלה .ועמאו עיניה מום בכל
י>די מדאיימין עלא לבלאד . וחאפ׳צ׳ק אצוואר :

®0 ההבעתי אתכב בנות ירושלם אם־תנ^צאו
את־דודי מה־תגידו <-i שחורת

" אהבה אני:

אמרת כנישתא תשראל. אשבעית לבון נכיאיא בנדרה
מימרא דק. מאים אתגלי עליכון ו־חימיכק. חויאו
מדמוהי דמרעיתא מן חבת רחמוהי אנא:

סאלת גמאעת ישראל . חללפתכים יא נביאן במטיעת מול
^לה . כאן אתגללה עליכם חכיבבם מכרו מדאמו.
לאיין מריצה מן חבת חנאנאת אנא :

«) מה־דודך מדוד דהיפת בנשיט מד־ו־רודך
מדודי^ככה השבעתנו:

ענו נביאיא ואמרו לבית קצראל . אירק אלהא אנה בע;א
למפלח כנישתא דישראל . שפירתא מכל עממקא .
לאידין אנה צבקא למדחל. דהכדין מקמית עלנא ■

נאוובו הנבייאן ומאיו לבית ישראל . אמאווה אילא אנתי
תחבי לתעבדי יא גמאעת ישראל . יא חסינה מן


מאלת נמאעת ישראל גמיע מכ^ת לאומום . לים תבכצוני
עלא אלדי אנא מסוודא מנכם . עלא אלדי צנעת
כצנא־עכם. ומדת לסמם ולמטר. אלדי נביאן לבאטל. חום
סבבו ליהויו שדת חרג >*לה עלייא.ועלטוני לנעבד מעאבדכם
ולנמשי פי עואידכם . ולסייד לע>ים ^די הווא אילאהי לים
עבדת ולים משית פי עואיידו . ולים חפצת אוצאייתו
ושראיעו :

י) הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איבדה
תרביץ בצהרים שלמה אהיה בעמיה
על עדת חבריך:

כד מטא זמניה דמשה נמא למפט־ מן עלמא. אמר מדם
ין גלי מדמי. דעמא הדין עתידיז ל־מיחב ולמהלכא
בגלותא כען חוי מדמי אכדין ןתפרנסון וישרון בני עממיא
דמשין גדרתהון כח1מתא וכשרבי שמשא דטדרא בתמיסת
תמוז ולמא ך־ן יחון מטלטלין ביני עדרי בנוי רעשו וןשמע^
די משתפין לך טעותחון לחבריא :

ח־ן וצל ומת מוסא אנכי. ליפתרז מן לע^ם . מאל מדאם
>ילה . מכשוף מדאמי>די למום האדה . מפתעדין
ליכטאו ילימשיו פגלווה. דלחין כבר מדאמי כיף יתמוותו
ויגזלו בין לאומום. י^די צעיבה מטיעתהם כלחמאוא ובשרב
אסמסמתע למאילה פי תסופת תמוז. ולאש האיידה יכונו
מגלייז ביז מטעאן (ולאד) עשו וישמעל >*די משארכין לך
מעאכידהום לצחאב :


×¥



:1“

חוורין בתלגא. וד־לא נטךין.יתהון איבמין ?אגפי עורבא:
שריעתו אלדי הייא משתהייא מן דהב לחסין. 'ותפסיד
כלמאת »*די פיהם גדאס גדאם. בגנאת ווצאיאת .
לאשכון^די חאפצין להם כיי״ןכתלג. ובדילים חאפצינהם
סוור כגנחתין לנראב :

«) עיניו. ביונים על־אפימי מים לחצות בתלב
ישבות על מלאת י י -

עינוהי מסתכלין תדירא על ירושלם. לאוטבא לה ולברכא
לה מרישא דשתא ועד סיפא השתא . כיוינין דמיימין
ומסתבלין על טפמנות מיא . בגין זכותא דיתבי סנהדרין
דעסימין באו־־תא . ומנהו־ין _ית דינא . למהר שעיע בחלב
רתכין בבית מיוישא. וטתיגין בדינא . עד ךגמו״ן לזכאדה
ולדדיבא:

עיניה מנתכהין דאיים עלא ירושלים לינייר להא וליבארך
להא . מן אוול סגה וחתא אכל סנה . כלימאם ^די
ואמפין ומנתבהין עלא ברוג למא . בסב חסנת זאד־םיז
לישיבות . י^די משתגלין פשריעה . ויצרו הדין ליבון מלם
כלחליב . ח^סין פי בית למדרש. רמהלו פדין חתא אלדי
יכמלו ליבריו ולילזמו:

עי) לחיו בערוגות תבשם מגדלות מרהחיט
שפתותיו שושנים נטפות מור עבר ז
מרין לוחי אבנ־ןךיהב לעמיה. בתיבן בעשר שיטין ..דמיין
לשיטי גינת בוסמא . מרביין ז־מדוקין וטעמין. היכמא
דגנוגיתא מרבי פוםמיז.וססותיךחבימויךעסירין באותיתא.
(ן) . ?לחין


זוז לואה גואהר . אלדי עטא למומו . מכתובין בעשר
סטור . ישבהו ללסטור צנאן לפאה . מכתרין דמדומין
ובננאת.כמא אדי הגנאן מבתתר לפאח . ושווארב ע^מינו
אידי משתנלין פשריעה . ינמטו בנאת פי כל ציהא . וקו^

פמהם בלמסך זימנטאר :

«־) ידיו גלילי זהב ממלאים בתרשיש מעיר עשת
שן קערפת ספירים: .׳' י "

מרי עשר שבטין זעעקב עבדיה . גלילז על ציץ כלילאע
דדהבא ךמוךשא8,גליפן על מרי עסו־ מו־גליתא עם

J • V ״־־ ~ f T ז 4 I • • • T • ; T ; J .

13 גליף_על טבאג , אשר גליף.על פרוזג. יוסף גליף.עד*
מךיבג.בנ;מק גליף על אפנטור. המין לתרי עפר מןל;א.נהיךין
בעששית. צחיחיןבלובדיהון בזמן הפיל .וכךיקיןב<טבזיןין:
טנאין שכאט יעמב עבדו . מרשומין עלא עצאבת תאצ
רהב מתע למודם . מרשומין עלא טנאץ *ייעמותה .
מעא אכאייתלאת־ז דלעלם ; אברהם יצדור■ ויעקב . ראובן
מרשום עלא יעמות חמר. שמעון מרשום עלא זמררי. לוי
מרשום עלא צפר ובצי. יהודה מרשום עלא בחלי. יששכר
מרשום עלא מהז. זבולון מרשום עלא בראהמאן. דן
מרשום ■עלא שעז. נפתלי מרשום עלא שבז. גד" מרשום

עלא


עלא פירוז . אשר מרשום עלא זרק . יוסף מרשום על־־א
בלאד . בנימין מרשים עלא ישף. ישבתי לטנאין לכוככא .
יצויו כלהנאדל. נציאף בפעא־ילהם כפן לפיל . וישרקו

כשבז :

עי) עזוהיו■ עמודי לזעז מיפדים על־או־ני־פז מראהו
כלבנון בחור כארזים: י

וצדימיא אינון עמודי עלמא. בסיסן על סמכין זידהב טב .
אינון פתגמ;א דאורייתא דעסימין בהון . ומוכחין
עטא בית ושראה־ למעבד רעותיה . ואיהו מתמלי רוזמין

ולעאדלין הם רכיזאת לעאם . מסייסין עלא .מעאעד דהב
חסין. הום כלאם השריעה . *ידי משת;לין פיהם
ויואעצו מום בית ישיא ליצנעו רצאה . והווא יתמלא
חנאנאת עליהם כשיבאני. ויבייין דנובהם מתע בית ישרא
כתלג י. ומסתעד ליצנע גלב מחארבה פלאומום . אלדי
זאיזין עלא קולו כצבי גבארי ומו־י כשמשיר :

עי) חכו ממתחים וכלו מחמדים זדה דודי וזרה

כלאם

S •


כלאם שדמתיה חלויין כלעסל. וגמיע אוצאיאתו משתהיין
עלא עאלמינו מן דהב ולפצא . הדא הוא שכרו
מתע אילאהי חביבי . והדא הווא שדת הוותו מתע סירי

חביבי. יא נביאן אדי מתנביין שירושלים :

ו) ע״) אנה הלך דוך:ך היפה בנעים אנה פגה
דודך ונבלענו עמך: A

אתיבו נביאיא. כד עזמעו תושבהתא ד;י מפום כנילזתא
תשראל . וכן אמרו. על אידין חובא אמתלה מבינך
שכינתא ך;י. את דשפירא עובדך מכל אומיא. ולאן אתר
אתפני החומך מטהדשיך . אמרת כנישתא דיעוראל . על
חובין ומרודיןואשתדור.דיאשתכחו בי . אמרין נמאיא .
כען הדרי בתיובתא.ונמום אנתואנןונצלי.מךמוהי.ונבעי

רחטין עטך :

גאובו אנבייאן חין סמעו שבר מתע אילה . מן פום גמאעת
ישר*,. והאיידה ה^ו. עלא אמאוה דנוב אתצעד מן
בינך ניר *1לה. אנתי *1די חסאן פעאיילך מן גמיע לאומום
ולהאטאוה מוצע לתפת חביבך פי צעודו מן מקדסך מ**ת
נמאעת ישר*,. עלא דנוב ותכניה ותנאפיה אלדי אתוגדו
פייא. מ^ו אנבייאן . דלחין רגעי בתשובה. ונמומו אנתי
וחנאן. ונצלליו הדאמו. ונטלבו חנאגאת מעאך :

«־c דודי ירד לגנו לערוגות הבשם לרעות בגנים
, ’וללכ!ט שושנים:

ומרי-עלמא. קביל צלותהון כרעוא. ונחת לבבל למנהךרי׳ן
דחכימןא . ויהב ריוחא לעמיה . ואפיקינין מגלותהון.


על _יד 13רש ועזרא ונחטןה מתכבד־ בר שאלתיאל* וסבי
יהודאי. ובנוי ית בית מומדשא. ומניאו בהניא על מורבמא.
וליואי _על מטרת מימרא ךקודשא. ושלח אשתא מן שמיא.
וקביל ברעואי־ת מורבנא דת קטורת בוסמין. ובגבר דפרנם
ית בךיהרחימא בתפנוקין. בן פנומינון. ובגבר המגבב ורדין
י מןמישריא בן בגישינון מן בבל :

וסייד לע^ם . סבל צלאתהם בתנא. ומל לכבל לישיבות

מתע לעאלמין. ועטא וסע לקומו • . וצאעדהם מן
גלוותהם. עלא יד כירש ועזרא ונחמיה וזרובבל ולדש^תיא
ושיוך ליהוד. ובנאו בית לטסדש ווכלו להאיומה עילא
לסרבן. ולויים עלא טחפצאת מוי למדם . ובעת נאר מן
הסטא. וקבל בתנה לסרבן ובבור הסטום . וכרגול >*די ימוות
ולדו חביבו בתפשיש . ך,איידה פששהם , ובדגול אלדי
־ ילמקט ורד מן הסמאח . האיידה גמאעהם מן בבל :
־) אני לדודי ודודי לי הרועה כטוענים:
ובההוא יומא. אנא אפלחא למרי עלמא רחימי. ורחימי

אשרי שכינת מודשיה ביני. וזן ;תי בתפגומין :
ופי דאך הנהאר . אנא נעבד לסייר לע^ם חביבי. וחביבי

. נזל נור הידסו ביני. וקוותני בתפשיש:

יפה את רעיתי כתרצה נאוה כירועלם איטה
כנדנלות

אמר ;י בטימריח. במדתקאי את חביבתי. בזמן דצבותיך
למעבד רעותי. שפיר בירת מומהשא דבנירת לי.
בממדשאקדמאה. די בנאלי שלמיה סלבא ביתשלכס .

־ ,<"•׳־ ואימתך


ואימתך על־ כל עממיא . ביומא דהליכו ארבע טמפיד

5ג).שגיך ?עדר דהרחלים שעלו ■מךרהרהצך■.
שבלם מתאימותושבלה אץ'בהם:
וכהנואוליואי אבלי קורבנןך . ומעשר קוד׳שא ואפרשותא
- דכיין מכל אניסות ונזילות היכמאדהויו דמין עדרא

במךברא :

^לה במולו, מראש זינא אנתי יא חביבתי. פי ומת >ידי
מחבתך לתצנעי ותנאיה . חסין בית למקדש ^די בניתי
לי כלממדש לוולאני . אלרי בנא לי שלמה הצולטאן
פיתשלים, ואימתך עלא נמיע לאומום . בנהאר *1די משאו
ארבע עלאמתך פלברייא :

«) הסבי עיניך מנגדי שהט הרדהיבני שיערך
בעדר העזים שגלשו מן־הגלעך:'
אפחרי רבניך חכימי כנישתא_רבתא. חזור חז1ר לקבלי. די
איכון אמלכוני בגלותא. וקכעי מדוישיא לאולפן
אודיתי. ושאר זעטוטיך .ועטא דארעא אצדימו בטימר
פומהון. כבנוי ךיעקב דלמטו אבניא . ועבדו גלישושיתא
במורא דגלעד '

דוורי אבאברך עאלמין גמאעה לכבידה . סדיראן פדיראן
י להבנתי, ידיחום צלטנוניפגלווה.וראצמיןלמדרש
לתעלים שריעתי. ובאהי זגאיירך וקום לארץ עדלו כהוו*י
פומהם . כוולאד יעהב 4ידי לקטו חנאר וצנעו גודם פי גבל
גלעד :

דענא דיעקב. בזמן .דפלמן מן נחל יובמא,.ךלא הות בהק
אניפא'


V

< T Ö¾1 :Ö¾ A Ö¾

ארפא ומלא . וכולהון דמ;ין דא לדא .,וילדן מיומין בכל
עידן. ומיתכלא ועמרא לא הות בהון:
ולהאיומה ולויים כא־ילין קרבאנך. ועשור לקדם ורפיעא.
טהרין מן נמיע מגשומה ומגצובה . כמא אלדי
באנו טהרין קטעאן גנם יעקב . סי וקת אלדי צאעדין מן
ואד יכוה . אדי ליס כאנת פיהם מגשימה ומגצובה. וכלהם
ישבהו האדי ל מאדי. ו-ולדו תואטא פי כל ומת . חטאפה
ועקימה ליס כאגת פיהם:

פי) כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך:

ומלכות בית חשמונאי. כולהון מלןין פימודיא כרטונא. בר
מןמתתיהכהנארבא ובנוי. דאינון צדימין מבולהון
וממיימין פ״מודיא ופתגמי אוריתא בצחותא :

וצלטנת בית חשמונאי. כולהם מליאנין א־צא־את כלמאנא.
כלאף מן מתתיה לאימאם לבכיר וולאדו ז^די הם
עאדלין מן כלהם . ומתבתין לוצאיה וכלאם השריעה
בלעטש :

«) aW הטהמלכות וזמנים פילגעזיפועלמות
׳ אין מספר:

באדין מטו .יונאי . וכנשו שיתין מלכין מבנוהי רעשו .
מלובני שריונין. רוככין על סוסון ופרשין. ותממק
דוכסין מבנוי דיעזמעאל . רוכבין על־ פילןא בר מן שאר
עממיא ולישמא . דליות בדמון מנין ומניאו אנטיוכום
(אלכסנדרום) מלכא עליהון לרייטא ואתו לאגחא סרבא
לירושלם :

פלחין

\ ׳

..... wmk


SW . 4 APS

!שיתיט

פלחין מאמו ^גריג. וגמעו מתיז צלאטן מן ולאד עשו.
לאבפין הדרע . ראכבין עלא לפיול. צלח מן באמי
לאומום ולגוואת . !>די לים פיהם עדאד. ווכלו אגטיוכום
צלטאן עליהם לראין. וגאו ליתחארבו מחארבה פירושלים: ...
פי) אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה כרה
היא י לןולדתה ראוה בנות ויאוטרודח
מלכות ופימעזיס^יהללוה:
עעידנא ההיא. הות בגישמא ךיע(ראל . דמתילא לייוגתא
שלימתה . פלחא בלב חד למויתא . .ואחידא
ך־או־יתא . ועםיק«י8 בפתגמי אורירתא בל־יב
שלים . וברירן זכותהא ביומא דנסקת ממצרים . •הא בכן
?פרף צגי חשטוגאי ומתודה וכל עמא ךיע)ךא. ואגיחו בהון J
קרבא ומסר » יתהון בידיהון. וכד חזו.ית'כי פילמא אשרו
תהון. ומלבות ארעא ו<שלט1גיא ומלסו להון:

ופי דיך לומת . כאגת גמאעת ישרא אלדי ממתלא
ללימאמא כאמלה . עאבדה במלב ואחד לפיידהא .
ומאפכה לשריעה . ומשתגלה פי כלאם השריעה במלב
כאמל . ונציאף חסנאתהא . כגהאר *1די צרגת מן מצר .
הא פלחין צרגו ולאד חשמוגאי. ומתתיה וגמיע קום ישו־**.
ותחארבו פיהם מחארכה , ומככנהם אלה פי ידיהם . וחין
גצירו פוכאן התשור שברוהם . וצלטגאת לארץ ולחוכאם
ומגדו להם: ג .

«) מי־זאת הנעהפה כמו־עחר יפה כלבנה ברה
כחמה אימה כנדנלות: ז

אמרו


אמרו אומיזא . כמה דותניז עוביי עטא הדא כמריצתא .
שפילן עולמהא כסיהרא. וברירן ןכותהא כשמשא.
ואימתהא על כל.יתכי ארעא. כןמן.דהליכו ארבעת טיקסאה
במדברא:

ק^ולאומום . קדאש צאייין פעאייללקום הארה כלפגר.
חסאן צביאנהא בלקמר . ונצאף הסנאתהא כסמס ׳
ואימתהא עלא גמיע סוכאן לארץ ׳ כלווסת איד־י משאו
ארבץ עלאמאתהא פלברייא :

עי׳) ^־ננת אגוז ;לדתי לראות ?אבי הנחל לראות
הפרחה הנ:פןהנצ\הרמנ;ם:

אמר מרי עלמא . לבית מקדש תנ;ין . דאתבני על־ יז־והי
ךכורעז. אשריתישכינתילמיחמי עובד־ין מבין העמי.
ולמיחמי א־לולי פשן וסגן ח3ימ;א דמתילין לגופנא
ולכלוביהון מל;ין עובדין טבק הכרימונין:

מא סייד לע^ם לבית לממדש התאני, **די בתנה עלא ידין
כורש , מלת נירי, לגנצר פעאייל חסאן מתע הומי ׳
ולננצר י^וכאן תמרו וכתרו לעלמין אדי ממתליז לדחייה,
ופראעאתהם מלייאנין פעאייל הפאן כרמאמן:

ס־0 לא ;דעתי נפשי של׳תני מך?בות עמי נדיב:
וכדואתגלימדםץ. די אינקצידימק ועסיהין באוריתא . אמר
יי במימריה. לא אוסיף למכיכינון. ואף אעביד עמהון
גמ;רא . אלהן אמליך בנפשי לאוטכותהק וללזואה .יתהון
גיותנין ברתיכימלכק. בנין וביותארצדימי ךרא .יךךמק
בעובדיהון לאברהם אבודיון:

(ח) וחין

I

ו


t

וחין אתכששף> הראם אלה , אלדי הום ץאדלין ומשתגלין
פשדיעה. הא^לה בסולו, לים נדד לנהבבטהם והתא
לים נצנץ מעאהם פנא , >*א נתשאור פי נפסי לנעיירהים, '
ולנגעלהם שאמכיין ברככאב צלאטן, בסב חסנאת עאדלין
הגיל , אדי ישברו כפעאיילהם לאברהם אובוהם :

ז) ז) עובי עובי העולמית עובי עובי ונחזה־בך
מה־תחזו בעולמית כמדולתהמתנים:
תעי לותי בנישתא דישראל . תעי לירושלם תעי לבירת
אולפן אויריתא . תעי למבלא נבואה מן נכיא״א . די
מתנבאין בשום מימרא דץ . ומד־. טיבכון נביאי שקרא..
למטעי עמא דירושלם בינבואתכון ._דיאתוןממלליןםטןא
על מימרא דין. ולאחלא משרית עזיאל ויהודה: י
ארנעי לעניי יא נמאעת •שרא , ארגעי לירושלים . או־נעי -

לתעלים השריעה ׳ ארנעילתמבלי נבווא סןהנבייאן
אדי מתנביין באסם הול ^לה ׳ והאש בירבום יא נביאן
לבאטל. לדהבו קום ירושלים בנבוותבום > אלדי. אנתים

מתכלמין דר עלא הול ^לה, ולתחללו עסכר ישרא ויהודה:

») מה־יפו פעמיך בנעלים בת־נדיב חמומי
ירכיך במו וקלאים מעשה ידי אמן :

אמר שלמיה ברוח נבואה מן מדם ין. במה ומפןרן רגליהון

דישראל. בד סלהן לאתחואת הרכש ין. תלת ומנין
בשתא . בפנדלין דפסגונא . ומקרבין ןו־ת נדריהון דת
נדבתהון. ובנידון נפקי ירכיהון ;אוון ביוהרין ..דקכיען על
בלילא דקוחשא . דעבד בצלאל אומנא . לאהרן בוזנא:


מ*1 שלמה ברוח הנבווה מן מדאם *1לה . מראש הפאן
רגליים מתע ישי*1 • חין יצעדו ליתורראו מדאם *1לה
תלת מריר פסגה. בצבאבט הדאלם וממררבין ועאידהם
וסצוואתהם . וולאדהם בארגין וראכהם מזיאנין בליעמות
*1די מדצומין עלא תאג לסודם . אדי צנע בצלא למעללם
לאהין לימאם :

צב) עזררך אגן הפחד .^־יחסר המזג בטנך ערמת
חטים פונה בשורטס י י . J

וריש מתיבתך.ךי מכותיה מתפרנסין בל עלמא . היכמא
דעוברא מתפרנס מן פרתיה במעיינא דאמיה, פהיס
באוריתא באוגנא דסיהרא ׳ במיתיה לדכאה ולסאבא ,לזבאה
ולדדיבא , ולא הסדין פתגמי אוריתא תדירא מפיומיה ,׳
׳ היכמא דלא הסדין מוי דנהרא רפא די נפס מעדן. ושבעין
חבימין מסחרן זיתיה באידר סגלגל־ . ואוצריהון מל;ין מן
מעומר קי-שא ונדרא ונייבתא . דסייגו להון עזרא בהנא
הרכבל רשוע מחמיא ומרדכי בלשן. אנשי פנישתא רפתא.
דמתילין לוורדין. בגין די יך.י להון חילא למעסק פאוריתא
ימם וליל;א :

וראין ישיבתך. *1די בחסנתו מתהוותין גמיע לע*1ם.כמא אדי
הצגיר מתהוות מן צי־טו פי בטן אמגישו־מ פשריעה כדורת
לממרא . פי מגיה ליטאהר ולינהם . ליבררי ולילהם . ולים
ינמצו כלאם השריעה דאיים מן פטו. כמא *1די לים ינמצו
מא לואר לכביר *ידי יכיג מן עדן וסבעין ע^מין מדוורינו
כנאדר למדוור . ומלאזנהם מליאנין מן עשור למדם .
ולועאיד


ולועאיד וסכאוא . *יד■ זרבו להם עזרא ליטאם וזרובבל
ויהושע ונחמיה ומרדכי בלשן. הזי גמאעה לכפירה . **די
ממתלין לוורד . בסב *1די יכין להם נהד לישת;לו פשריעה
נהאר וליל :

עני עדיך בעני עפרים תאמי צביה:

מרין פרירריך. דעתידין לטפרמיך , משיח בר דוד ומשיח
בראפתם. דמין למשה ואהרן בגי יוכבד .,דמתילין
למדין אורזילין מיומי טמא :

זוז פכאייכך . אלדי מסתעדין ליפכיך . משיח ולד דוד
ומשיח ולד אפרים. ישבהו למוסא ואהרן ולאד יוכבד .
•>די ממתלין לזוז פרוך תואמאוז הצביי:

צי) צוארך במגדל העץ עיניך ברבות בחעבוץ
עיר־עער ברת־רביט אפך כמגדיר
הלבנבן צופה כני דמעה:

ואב בית דינא דדאין דימך. חסין על עמא לכפתאןתהון.
ולטנגד מן די .יתחייב בדינא לנגדא. בשלמיה מלבא .
דעבד מגדלא דשן הפיל . וכבש ■ת עטא בירת ה&ראל .
ואהדר.יתה1ן למרי עלמא .ספהך מל;ין חוכמתא בפרמטינין
דמיא. .וידעין לממני חושבני עבורין. ומעברין שנין. ו_קכעין
רילזי י.ךחין וריש• שנ־ן. בתרע בית סנהדרין רבא . ורב
בית אבא לבית יהודה . דמי לדוד מלבא. זיבנא מצדתא
דציון. די מתמרי מגדלא דלבנן. דכל מן דימום עלוהי.
יכיל לממני בל מגדלין די בדטשה :




ואב בית דין . אליי יחכם חכומתך . הריי עלא למום
ליכתתטהם . ולידרב אשכון **די יולזם בדין לינדרב .
כשלמה הצולטאן. אדי צנאע בדג מתע סז לפיל . ומלך
מום בית ישר**. ורדהם לסייד לע**ם . כתאבך מלייאנין
עלמא . כשאמיאת למא. רערפו ליעדו חסאב לעבור .
ויעברו הסנין. וראצמין רוץ השהור ורוץ הסנין י. פי באב
בית לישיבה לכבידה. וכביר בית לאב מתע יהודה. ישבא
לדוד הצולטאן. אדי בנא חצון מתע ציון. אדי יתסמא
מרגאובאן .אדי גמיע אשכון אדי יוסח עליה. יקוא ליעד
גמיע אמראג אדי פי 1משמ :

5־) ראשך גנליד ככרמל ודלת רא^ך כארגמן
מלך אסור בךהטים:

מלכא דאתמני עלך רישא . צד מא כאליהו נביא . דקני
קנאתא למרי שמיא. ומטל״ית נביאי שמרא פטורא

דכךמל. ואתיב ית עטא בית ןשראל לדחלתא דיי אלהא .
ודלת עטא די אןלין פךישא מכא. על די אינון מטכנין.
עתידן למלבש ארגיונא . היכמא די לבש דניאל במו־תא
דבבל . ומרדכי בשושן. בגין זכותא דאברהם. דאטליך
מן קדמת דנא לטרי עלמא . ובצדקתא ךצהס דכפתיה
אבוהי לממו־ביה . ובחסידותא ךי.עקב . דמליף על חוטתא

פרהט^א:

הצולטאן **די אתוככל עלץ ראץ . עאדל כאיהו הנבי.
**דינגר נגרא לם־יד הטמא. וקטל נבייאן לבאטל
פי גבל כרמל . ורד מים בית ישר*, לבוף אלה **אילה ;

וציעפאת

2×™......................Ö¾17

TÖ¾

×¥ .



שיר השירי

וצעפאת לקום אדי מאשיין בראין מחמיר.. עלא ^די הם
מסאכין . מסתעדין ל'לכפו לארגואן . כמא אדי לבם
דמ!> 6י בלאד בבל . ומרדכי פי שושן . בסב חסנאת
אברהם . י>די צלטןמן הבל האדה לסייד לע^ם. ובעדלתו
מתע יצחה *לדי כתפו אובוה לימרבו. ובפצאילו מתאע
יעקב . ^די קשר עלא אעציאן פלחיטאן:

צי) מה־יפית ומה־נעמת אהבה בתעגוגים:

אשר מלבא שלמיה כטא ןאה אנת בנשתא דישראל. בזמן
די תסבולי עליך.ית ניר מלכות־. בעידן די אנא מוכח
ו־־ך מסוו־ין על וו1בין. ואנת ממבלא _יתה1ן ביחים. ודמרין
באנפץ כתפגוקין:

האי הצולטאן שלמה . מדאש זינא אנתי יא גמאעת ישר>*
פי ומת **די תחמלי עליך גל צלטנתי. פי ומת ^די אנא
מהדבך בתהדיב עלא דנובך . ואנתי תמבליהם בלמחבא.

וישבהו פי ונהר כתפשיש :

ופי ומת ז די באסטין האיומאתך ידיהם בצלא . ויבארכו
לאצואנהם בית יש־זל ?לדי ישכחו אצבאעת ידיהבם
מבסוטין כמלוב הנעל . והדיהם בנגלה . וגמאעתך ואמפין
סאפא בסאפה . גמיע הבזלת להאיומה . ווגוהם מחמין

ללאר״ן כענאמד לענב ;




£

“ T

*

צה) אמרתי אעלה בתמיד אחזה בסנסניו ויהיו־נא
שדיך כאשכלות הגפן וריחי אפך
כתפוחים:' "

אמר יי פמימריה . אסק ואנמיה לדניאל . ואחזי אי מהיל
למיקם בנסיונא חרא ' היכמא ההם אברהם אבוהי
הרמי ללולבא דתמר. פעפרא נפיץ. ובחין אף אנא לחנניא
מישאלחגזריא. אי פהלין למ;קם פנסיוניהון. אפרוק בדיל
זכותהון לעמא פית .ישראל דמתייז לאתפלין דעינכין .
ושומהון לדניאל הנמה מישאל ועזריה . אשתמעו פכל
ארעא. וריחיהון .יהי נדיף פריחא דתפוחין דגינתא דעדן:
מ^ אלה כמולו. נצעד ונמחחן לדני^. ונניצר אייאך ימוא
ליומף פי תמחינה וחדה. כסא אדי וקף אברהםאובוה
^ייי ישכא להלב הנמלא בעשר תמחינאת . ונפחת התא
האנא לחנניה סישאל ועזריה אייאך ימואו ליוהפו פי
תמחינאתהם . נפך בסב חסנאתהם למום בית ישרא ^די
טמתלין לענאמד לענב . ומבררם מתע דניא חנניה מיש^
ועזריה ינסמעו פי גמיע לאר«ן. וריחתהם יכון פאייחה
בריחת התפאח מתע גנאן עדן:

:<רחכך כ;ין הטוב הולך לדודי למישרים דובב
שפתי ישנים;'

אמר דניאל וחכרוהי. מפלא נקפל עלנא גדרת מימרא
ך;י היכמא די מפל עליה אברהם אבונן. דמתל
לחמר עתיק. ונהך באורחן דתקנן מדמוהי. היכמא דאזלו
אליהו ואלישע נכיאןא . די פזבותהון קמו מתיא דדמין
לגבר


לגבר דדמיך. וביחזקאל פר בוזי כהנא. דמנבואת פומיה
אתערו' דמני מיתיא די בבקעת דודא :

דניא וצחאבו. קביל נסבלו■ עלינה . מטיעת קול ^לה
כסא *ידי הבל עליה אברהם אובונה . אדי אתמתתל
לנכיד להדים . ונמשיו פטרה **די הפאן מדאמו . כסא
אדי משאו *ייהו ו*יישע דנביאץ . *ידי בחסנתהם האטו
למייתין *4די ישבהו לדגול *יראמד . וכיחזמא ולד בחי
לימאם. אדי מן נבואת פמו. פאמו ראקדין לטייתין אדי
פ• סמאח דורא :

י!) אני לדורי ועלי תשומתו:

אמרת ירושלם . כל זמן די אנא טהלכא באורח** ז־מרי
עלמא. משיי שכינתיה ביני. ועלי מתורה . ובעידן
די אנא םט;א מין אורחתיה . מסליק שכינתיה מביני .
ומטלטל :ת ביני עממיא . ואינון שלטין בי כגבר דשליט
באנתתיה :

מאת ירושלים . בל ומת אדי אנא מאשיה פי«טרימ מתאע
סייד לעזים מנזל נורו ביני. ועלייה שהוותו. ו&י ומת
אדי אנא זאיילה מן טריקו מצעד נורו מן ביני. ויגליני בין
לאומום . והום יחכמו פייה . כרגול זירי יחכם פי מרתו:

קא) לכה דודי נצא השלהגלינה כאפרים:

כד חבו עמא בית ןשראל. אגלי ין .יתהון בארעא דשעיר.
חקלי דאדום . אמרת כנשתא דיטוראל . בבעו מנך,
רבוץ כל עלמא . מכל צלותי די אנא מצלא מדמך. בקרוי
גלותא ובפלכי עממיא:

T


‘1 ■ w.

חין כטאו מום ביתישר^. גלאחם >*לה פי ארץ שעיר ציאע
אדום . קאת צטאעת ישר*1 בטליבה מנך יא סייד צמיע
לעאם . אהבל צלאתי **די אנא מצללייה מדאמך . פי
בלדאן הצלוא ופי תשור לאומום :

p& נשבימה לכרמים נראה אם־פרחה דלגפן
פתח הסמדר הנצו הרמתים סס
אתן את־דודי לד: " • "

אמיין בני .ישראל אלין לאלין. נקדים בצפרא ונהך לבית
בנישתא ולבית מדרשא . ונבקר בספרא דא1ךיתא .
ונחמי אי מטא זמן פורקנא לעטא בית ישךאל . דמתילין
לגופנא לאתפךק>« מגלותה■ ן. ונשאל לחכימיא אי אתגלי
מדם י; ןכותא ךצךימזיא . דמליין פקוחא כרומנא. אי מטא
מ;צא לטיפה לירושלםלמיתןתטן שבח לאלהא שמיא .
ולמה־ב עלוון ונכסת קודאין :

יקולו ולאדישרא האילאילהאולאי. נככרו פצבאח ונמשיו
לבית צמאעה ולבית למדרש . ונבחתו פי כתאב
השריעה וננצרו הייאך וצל והת לפכיכא, מתאע קום בית
ישרא^די ממתלין לראיה , ליתפככו מן צלוותהם , וננשדו
ללעאמין, הייאך אתכששף קראם ^לה ׳ חסנאת לעאדלין
אדי מליאנין■' אוצאיאת כרממאנה , אנכאן. וצל לחד
לנצעדו לירושלים, לנעטיו תם שבור לאילא חסמה ולנמרבו
צעאייד ודבאיח למודם :

ק0 הדודאים נתנרריח וןגל־פתחינו כל־מגדים
חדשים נם־ישנץם דודי צפנתיילך:
(ט) י י וכד י


×™*



וכד יהארעואמן מדסץ. למיפךק rr עטיה מן גלותא ."יאמר
למלכא משיחא . כבר שלים קץ גלותא. חכוות צדימיא
אתבסם מדמי בייח בלסמון. וחכימי ךר;א קביען על תרעי
מדרשא. עס־מין בפתגמי ספריא ופתגמי אויךיתא . כען קום
קבל מלכותא די גמית לך :

וחין יכון רצא מן מדאם ^לה ׳ ליפך קומו מן הללוה ,
יתומא לצולטאן למשיח . יא בעדה כמל חד הללוה ,
וחסנאת לעאי״לין אתפווח מדאמי, בריחת ^בלסם ׳ וע^מין
הלייא מרצומין עלא ביבאן למדרש ׳ משתללין מי כלאם
לכתאכאת וכלאם השריעה > דלחין מום קבל הצלטנה ^די
כבבית לך:

ח) קי) מי יתנך באח לי יונה עדי אמי אמצאך
בחק אשהך■ גם לא יבזו לי ד

ובההיא זמנא . תתגלי מלכא משיחא לכגיעזתא דישראל.

■תמרון ליה בני .יעראל איתא תהא עטנא לאח .
וניסה לירושלם . ונהי ינמיז עמך טעמי אורייתא . היכמא
דינים .יגמא בתדיא ;דאטיה דבל זמןדהויתי מטלטזלא לברא
מן ארעי. בד הויתי דכיךא_ית עזום אלהאי רבא . ומסירא
נפשי על אלהיותיה. אף עטי ארעא לא הוו ממין לי:
ופי דיך לוקת אדי יתכששה צולטאן למשיח ׳ ללמאערת
ישרא,וימולו לו ולאד ישרא , תע^א תכון טעאנה לאך
ונצעדו לירושלים ונכונו נרצעו מעאך בננאת השריעה ׳
כטא אדי ירצע הצגיר פי תדיי אמו, ארי כל ומת י^די
כונת מללייה לבררא מן ארצי ׳ חין כונת נדבר אסם
אילה

’ J . • ■י •י • >




ל*



אילא לבכיר , וממכנא נפשי עלא עבאדתו , התא קום
לארץ לים באנו יבכצי לי :

קי־) אנהגך אביאך ץ־בית אמי הלמדני אעלך
מיין הרהח מעסים רמוני:A

אדבךינך מלכא משיחא. ואעלינך לבית מומדלזי. ותאלף
w למדחל מן מדם יי. ולימהך באורחתיח. ותטן
נםע1דםעוךתאךלויתן.ונשתי חמר עתים. דאצטנע בסניבוהי
מןיומאדאתבריעלמא. ומרמוני. פןרי דאתעתדו לצדימיא
בגנתא דעדן:

נסיירןייא צולטאן למשיח ׳ ונדסלך לבית ממרסי,
ותעללמני לנכאח מן מדאם **לה, ולנמשי פ׳י טראימו
ותם נעמלו סעודאת לויתן, וגשרבו נכיד למדים **די מסבבי
פי ענבר י מן נהאר '**די כתלמת הדניה, ומן הרמאן, תמאר
**רי מסתעדין ללעאדלין פי גנאן ?דן :
קס^מאלותחתראעיוימינותחבמני:

אמרת כנישתא דישרל. אנא בח־רחא מכל עממיא. די
אנא מטרא' תפילין ביד שמאלי ובריעי וקביעא
מזוזתא בסטר ימינא דדלזי תולתא למביל תקי. דלית וישו
למדסא לחבלא בי:

מ*ית גמאעת ישר** אנא מיכטארה מן גמיע לאומום ׳ *ידי
אנא ראבטה התפלין פ׳י יד יצארי ופי ראצי, וראצמה
למזחה פי גיחת לימין מת? באבי, חתולת למב**ת המקופח
>*רי לים תסתור למהללך ליהלך פייה:
השב?תי


- 1L-Z V -

י שיו“ השירים

ק0 השבעתי אתכם בלוית ירושלם מה־־תעירו 1
ומח־תעררו ארת־חאהבח עד־־
שתחפץ':’

יאמר מלכא משיחא משביע אנא עליכון עמי בית ישראל.
מה רק'אתון מתגרין בעטי ארעא. למיפקמן גלותא.
ומה דין אתון מרדין ?חיילותיה דגוג ומגוג. אתעפבו פק
זעיר. עד די ישתיצק עטמיא די זעלו לאגחא קרבא לירושלם.
ובתר פן ידביר לבון מרי עלמא רחמי צדימיא. ויהי רעוא. מן
מז־מוהי למפרמבק:

יקיל צולטאן למשיח, מחללת אנא עליכם , יא מומי בירת
ישר*1, האש הארה אנתוסמתנשבין ׳ מי קום לארק -
לתכרצו מן הצלוה > והאש האד־ אנתים מנאפמין פי גיושו
מתע גוג ומגוג, אתעטטלו הנא שוייה חתא *)די יתנפ׳דו
לאומום *1די צעדו ליתחארבו טחארבה לירושלים ובעד
ד*)ך יתפכר לבם סייד לע**ם חנאנאת לעאדלין. ויכון
רצה מן קדאמו ליפבכם :

קי׳) מי זאתעלה מן־המדבר מתרפקות על־דודה
י תחת התפוח עוררתיך י שמה*! חבלתך
אמך שמה חסלה ילךחך ’

אמר שלמה נביאה. ב“ייהק מית;א עתיד לאתבןעאטור
משחא. וכל טית;א דקמראל עתידין לטיפה מתחתיוהי
ואפילו צדיקיא דמיתו בגלותא . עתידין למיתי אורח בומא
מלרע לארעא. ונפמין מן תחות טור משח א. וךשעיזא דטיתו
ואתמכרו





7




שיר השירים

'ואתמברו בארעא דישראל . עתידין למהויהוןרמין. היכמא
דרמי גבר אבנא באלה ככן למרון כל דיירי ארעא מה דוה
ןכותאידעמא הדין. דסלמא מן ארעארבוא רבבן. כיומא
הסלמת מן מדכרא לארעא תשראל . ומתפנקין על .רחמי
מרהא . כיומא דאתחמרת תחורת טוך«< דמיני לקבל־ יות
אודיתא . ויבההיא שעתא עתיךה ציון ההיא אימן יישיר*' •
למילה ית כנהא. וירושלם לקכלא _ית כני גלותא :

מא שלמה אנכי. •הין יעישו למייתין. מסתער ליתמזזק
גבל הזיתון . וגמיע למייתין מתע ישרא. מסתעדדין
ליצרגו מן תחתו . והתא לעאדטן א*די מאתו פגלווה .
מסתעדדין ליגיו טרימ צואמי. מן סמל לארץ . ויכרגו מן
תחת גבל האתון. וצאמין >*די מאתו ונרפנו פי ארץ ישרא
מסתעדדין היכונו מדמיין. כמא ארי ירמי ארגול לחגרדה
בלממלע, פלחין ימולו גמיע סוכאן לארץ האש כאן חסנאת
למום האדר.. >*די צעדה מן לארץ רבו רבואת כנהאר אדי
צעדת מן לברייאלארץ ישרא . ומתפששא עלא חנאנאת
סיידהא כנהאר ארי תחדרת תחת גבל סיני. לתקבל השריעה
ופידיךהסאעהמסתעדדאציון אדי הייאאמהם מתע ישרא
לתולד ולאדהא . וירושלים לתמבל ולאד הגלוא :

ק«) שימני כחותם על־לבר כחותם על־ורועך
כי־עזה כמות אחכה השה כשאול
הנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה:
אמרין בגי ןעזרל. כיומא ההוא לרכוגיהון. בבעו מינך שו
י ;תן כגלוף דעזמא על לבך כגלוףממקא על אדרעך.
דלא


T ״•

♦

מוייה כלמות מחככת עבאדתך . וקוייה כגיהנם נצרא **די
**די לקום נאצרין לנא . ולבצק **די חאפציק לנא ישבא
לגמר נאר ניהנם . **די כלהו **לה פנהא' התאני לגלימת
הדניא . ליחרק ביה עאבדק עבאדה אצנבייא :

קי) מים רבים לא ,יוכלו לכבות את־האהבת
ונהרות לאי ילזטפוה אם־יתן איש את־בל־

דלא נוסיף עוד למהוי גלק. אדום תהיפא כמותא אהבת
אלהותך. וחסינא כניהגססנאתארעמאממנאן קין .■
ודבבו דנטרין לן המיא לגוטו־י דאשא דגיהגם. הי פרא
יתיה ;י כיומא תנינא לבקית עלמא. לאוקדא ביה פלחו
פולחנא נוכראה :

יקולו ולאד ישר**. פי דאך הנהאר לסידהם . בטליבה מנך
געלנא כנקש נאתט עלא קלבך . בנקש בא־־ ב־
עלאזיראעך . אדי לים מידו איצא לנכונו מצליין. לאיין

**די לקום נאגרין לנא . ולבנק **די חאפציין לנא ישבא

הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו:

T Ö¾Ö¾;

T:

♦ •

לאומום . **די ממתלין ללטא לבחר. אדי הום כתאר. .

לים

אמר מרי עלמא לעמיה פית יעזראל אילולי מתכנשין כל
עטמיא. דמתילן למוי ך:מא דאינון סגיאין. לא ;בלק
למטפי ית רחמי מינך. ואי מתכנשין כל מלכי ארעא .
דמתילן לטוי דנהרא הנגהא בתמוף. לא ;בלק לממחי חתיך
מעלמאואלולי יהיב גבר כל ממק מתיה לממני חוכמתא
בגלותא. אנא מהדר ליה כפיל לעלמא דאתי. וכל בקתא
ידי מון מן משקתיה דגוגיהי דיליה

קא סייד לע**ם למומו בית ישר**. יאוכאן יגתטעו גטיע

r׳,




â– 





*

T -

rfmrar 4riiEc *צ י

?ר;

לים יהואו ליטפיו חנאנאתי מנך . וי^וכאן ילתמעו למיץ
צלאטן לארץ' זידי ממתלין ללמא ^ואד . י>די ילכד
בלמווה . ליס יהיאו ליטחיווך מן לץ*ים . ויאוכאן יעטי
הרלול למיץ רוק ביתי. ליכסב ץלמא פללוא . אנא נרדלו
מתני לץ?)ם הלאי.. ולמיץ ?)פי• ?)די יפייו מן ץסאכרו מתץ
גול יכון לו :

קיא) אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה־נעשדה
דאחות»3<1ם«יך3ר־3ה:' ־""

.פעינא ההיא ןימרון מלאכי שמ־א אלין לאלין. אומה חדא
אית לן בארעא . והלילן ןכותהא וטלכין ושלטולין
לית לה למפה לאגחא הרבא עם משדייתיה דגיוג. מה נעביד
לאדותנא'. ביומא דמלילו אומיא לטיסה עלהא להרבא :
פי דיך לוהיז. יקולו מלאיכאת הסמא האילאי להאולאי
אומה וחדה טולוז־ לנא פלאר״ן׳. ומפאת חסנאתדחא
וצלאטן וחוכאם לים להא . לתכיל לתחארב מחארבה מץ
ץפאכרומתץלוג . האש נצנץו לאצתנה פנהאר ?)די
אתכלמו לאוטום ליצעדו ץליהא למחארבה :

יוא אם־חומה דזיא נבנה עליה טירת כסף ואם
דלת היא נצור עליה לוח אך7: "

;ימו־ מיכאל רבהון תשראל . אם היא מתעתדא באועזא
ביני עטט;א . ויהבא כפפא לממני יחוד שמיה המרי
עלמא. והי אנא ואתון עם ספריהון מהרין לה בנדבכין
דכספא . ולית דשו לעטטןא למ׳לולט בה . היכמא דלית
י רשו


דשו לזחלא למשלט בכספא. ואפילו מסכינא. היא מן
פמותא. נבעיירחמין עלהא מדם ץ. וידבר לה זכות אוריתא
דעסקין בה עמיא. דכתיכא על לוחא דלבא . ומתעתדא
למכל אומ;א כאו־זא :

יקול מיכ^־ מאיידהם מתע ישר^ . אנכאן הייא מתנצבא
כצור בין לאומום .,ותעטי פצה לתכסב תוחיד אסמו
טתאע סייד לע^ם . נכון אנא ואנתום מעא כתאכהם .
מיוור־ן להא כדבלג לפצא . ולים תסתיר ללאומום ליחכמו
פיהא . כמא ^רי ליס תסתור לסיסא לתהכם פלפצה .

והתא לוכאן צעיפה הייא מן לוצאיאת . נטלבי חנאנארת
עליהא מדאם ^לה . ויפתכר להא חסנאת השריעה . **די
מסתגלין פיהאהצנאר.אלדי מכתיבהעלא לוח אמלב .
ומנתצבא לקבאת לאימובש כלארז:

ק-ס אני חומה ועדי במנדלות אז ה;יתי בעיניו
J ?מיובאת עלום "

מתיבא כנשתא דישראל ואמרת . אנא תקיפא בפתגמי
אוך!תא פשוו־א. וכנוי חסינין כמגדלא . ובההיא
זמנא תהי כנלזתא !־ישראל משכחא רדזמין בעיני מרדא.

בעאפךתהא . גמיע סוכאן לארץ:

וידון שאלין בשלמהא בל דיירי ארעא :
גאובת גמאעת ישרא וקלת . אנא מוייה בכלאם השריעה
כצור . וולאדי מויין כלמרג, ופי דיך לומת . תכין
גטאעת ישרא. ואגדה חנאנאת בענד סידהא. ויכונו ט^בין

ה,׳

זיי) ברם היה לעלמה בבעלהמףנתןאת־הבךם
לנערים איע יבא בפריו יאלף בסף:


אומא חדא סלמת בערמה המרי עלמא דשלמא עטיה .
ההיא מתילא לכרמא . אתיב ;תה בירושלים. ומסר
יתה ביד■ מלכיא הבית הוד. זייהון נטרין ;תה. היכמא ראריסא
נטיר לכרמא. בתר דמית שלמיה מלבא דישראל. אשתארא

מותיה יהי שליט בהון;ךבעם בר נבט. ותרין שבטין ;הודה
ובנ;מין. יהי שליט בהון ו־חבעם בר שלמיה :

חין סמע שלמה צולטאן ישרא . נבוותו מתע אחיה אדי
מן שילה . חב ליסטי ירבעם. והרב ירבעם מז מדאם
(יוד) שלמה

בידוי רחבעם בדה . אתא ירבעם בן נבט ופליג עימיה
מלכותא. ודבר מן ידויי עסו־ שבטין .על פיטר פומיה דאחיא
המן שילה הי הוא גברא רבא :

אומה וחדה . צעדת פי מרעתו מתע סייד לעאם . אלדי
אעאפיה מאעו. י>די הייא ממתלא לננאן. סככנהא
פי ירושלים . ומככנהא פי יד צלאטן בית דוד. זיידי יכונו
האפצינהא . כמא •>די אצממאש חאטין הגנאן. בער אדי
מאת שלמה צולטאן מתע ישרא . אתבקאת פי יד רחבעם
ולדו. גא ירבעם בן נבט . וקצם מאעו הצלטנה . וכאד
מן ידו עשר שבאט. עלא מול פומו מתע אחיה אדי מן
שילו אדי הוא נביא כביר ;

ק־יי) מרמי שלי לפני האלף לך עלמה ומאתים
י'לנטךיסאת־פרי־ו:

בד שמע שלמה מלבא ךשך$* נבואתיה האדרה דמן שילה.
בעא לממטליה לירבעם. ועימ ירבעם מן מדם שלמיה.
ואיל למצדם . ובההיא שעתא. אתאטר בנבואה למלבא
שלמיה. למהוי איהו שליט בעם־ שבטין. בל יומ1הי. ובתר

×–×´. 2


שלמה . ומשא למצר . ופי דיך הסאעה . אתוס^ בנבור.
לצולטאן שלמה . ליבון הווא חאכם פי עשר שבאט. טול
אייאמו. ובעי־ מותו יכון חאבם פיהם ירבעם ולד נבט . וזוז
שבאט יהודה ובנימין. יכין חאכם פיהם רחבעם ולד שלמה:
ק"׳) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך

השמיעני:'

אמר שלמיה בסוף נבואתיה . עתיד מרי עלמא. למימי
לכנישתא ךעזך^ > בסוף יומרא. את פנישתאדישך^
דמתילא לגינתא קלילא ביני אומיא . ויתיבא בבית מדרשא
עם חברי סנהדרין. ושאר עמא ז־צייתין למל.ריש מתיבתא .
ואלם־ן מן פומיה פתגמיה . אשמיעיני אוריתא. מיל מיליך •

די את עבדת :

ק*י שלמה פי אבר נביותו. מסתעד סייד לעאם . לימול
לגמאעת ישר^פי אכר יריייאם .אנתי יא גטאעת ישדא.
אדי ממתלא לננאן . כפיפה בין לאומום . וז^סא פי בית
למדרש. מעא צחאב לישיבות . ובאמי למום אדי יתצנטו
לחם רא״ן לישיבה . ויתעלמו מן טמו כלאמו . סמעיני
השריעה . חם כלאמך פי ומת אדי אנתי זאסה לתברריי.
ולתלזמי. ונכין מתפמ לגמיע האש ץ >*די אנתי צאנעה :
קי<> ברח 1 דודי יו־מה־לך לצבי או לעפר האילים
על הרי בשמים: ־ ' • J• ” ’

בההיא שעתא .״מרון סכי פנישתא דישראל . ערוק לד
רחמי מרי עלמא מארעא הדא מסאבא . ותשרי
ושכינתך בשמי מרומא . ובעדן עמתין די אנחנא מצלין


שיר השירים לן

מימך. תהי דמי למביא. די כעדן דדמייך עינא חדא ממיץ
ועינא חדא יהי פתיח . אי כאוהילא דאילא . דבע־דן
דיךיממשתכל בתריה. כן אנת תהא משגת בן. ימסתבל
בצע־ן עש־גיפן משמי מרימא . עד זמן די תתרעי בן .
ותפרוס זיתן ותעיל יתן על מורא תרושלם . ותטן .יסמוין
כהניא מדמך קטרת בוסמנין:

מי דיך הטאעה . ימולו ׳שיוך גמאעת ישר^ . הרב לך יא
חביבי. יא פייר לע^ם. מן לארץ הארי הנאזפה . ותגדל
גירך פפמא לעלו. ופי ומת דימתנה יא־י אחנאן מצלליין
מדאמך. תכון תשבא לצכיי. ^די פי ומת **די ינקם . עין
ואהדה מגלומה . ועין ואחיה תבון מפתוחה . האו כפרך
למא . י>רי פי ומת אדי יהיב . ינתבא לוראה . האיידדח
אנתיתבון תנתבא פיגא. ותברר,־ פי עדאבנה ופי שקאנה
מן הטמא לעלו. התא ומת אדי תחב פינה . ותפכגה
ותצאעדנה עלא גבל ירושלם. ותם יצעדו מודאמך להאיומא
בכור הפמום : הנצכים נראו בארץ וכו׳

רכון כל העולמים יהי רצון מלפניך ה׳ אהי ואהי אבותי שבזכות שיר השירים
אשר קריתי ולמדתי שהוא קדש קדשים ובזכות פסוקיו . ובזכורת
תיבותיו • ובזכות אותיותיו . ובזכות נקידותיו. ובזכות טעמיו. ובזכות
שמותיו וצירופיו ורמזיו וסודותיו הקדושים והטהורים הנוראים היוצאים
ממנו . שתהא שעה זו שעת רחמים . שעת הקשבה י שעת האזנה .
ונקראך ותעננו. נעתירה לך ותעתר לנו. ויהיה עולה לפניך קריאת ולמוד
שיר השירים כאו השגנו כל הסודרת הנפלאים והנוראים אשר הם חתומים
וסתומים בו ככל תנאיו. ונזכה למקום שהנפשות ורוחות ונשמות נחצבות
משם . וכאו עשינו כל מה שמוטל עלינו להשיג בין בגלגול זה בין בגלגולים
אחרים ולהיות מן העולים והזוכים לעולם הבא עם שאר צדיקים וחסידים
ומלא כל מש^ות לבנו לטובה . ותהיה עם י^בבנו ואמרי פינו בעת
מחשבותינו ועם ידינו בעת מעבדינו ותשלח ברכה והצלחה והדוחה בכל
מעשה ידינו ומעפר עניינו תקימנו . ומאשפות דלותינו תרוממנו ותשיב
שכינתך לעיר קרשך במהרה בימינו אמן סלה :


i

בני־שנה תמימם שנים ליום עלה תמיד :

למנצח על הגותית לבנן קרח מזמור: מהידידות משכנותיך
.;י צבאות : נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ;י לפי
ובשרי ירננו אל אל חי: גם צפור מצאה בית ודרור. קן לה
איפר שתה אפרחיה את מזבחותיך .;י צבאות מלכי .ואליהי:
אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך פלה: אשרי אדם עוז לו בך
מסלורת בלבבם : עברי בעמק הבכא מעןן ישיתוהו גבם
ברכות יעטה מורה :'.ילכומחןל אל חיל יראה אל אלהיט
בציון :ייאלהים צבאות שמעה תפלתי האזינה אלהייעקב
סלה: מגננו ראה אלהים והבט פני משיחך: כי טיוב יום
פחצריך מאלף בחרתי הסתופף בבירת אליהי מרור באהלי
רשע : כי שמש ומגן ץ אליהים דון וכבוד יתן .;י לא .ימנע
טוב להלכים בתמים : .;י צבאות אשרי אדם כטח בך:

הדבר .יי אל משה לאמי: צואת־׳בני ןשרא ואמרת אלחם
את־קרבני לחמי לאופי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי
במועדו: ואמרת להם זה האשד, אופי תקריבו לןן כבשים
את־הכבש' אדור

תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים ;ועשןרית
האיפה פילת למנחה בלולה בשמן כתית רביעית ההין: עילת
תמיד העשיה בהר סיני לריח ניחח אשד, ידן: ונסכו רביעית
ההין לכבש האחד בקדש הפך נסך שכר לין: .ואת הכבש
השני תעשה בין הערבןם במנהרת הבקר וכנסכו תעשדח
אשד, ריח ניחח ל??:

אתה הוא ןי אליהינו שהקטירו אבותינו לפניך את קטררת
הפטים בזמן שבית המקדש מים כאשר צוית אותם על
,יד ט^ה נביאד כקתוב בתוךו־״י :

*


ויאמר ין אל־משה קח־לך סטים נטף ושחלת והלבנת
סמים ולבנה זבה בד בבד יהי־: ועשית אתה קטרת
רמח מעשר. רוקח ממלח טהור קדש : ושחקת ממנה דדה
ונתתה ממנה לפני העדת באהל מועד אשר אועד לך שטה
קדעז קדשים תך.ןה לכם : ונאמר והקטיר עליו אהרן מטרת
סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנדת .יקטירנה : ובהעלת
אהרן את הנלת בין הערבים .ימטירנה קטירת תמיד לפני
ין לדרתיכם ־.

תנו רבנן פטום הקטרת ביצד . שלש מאות וששים ושמונה
מנים היו בה שלש מאות וששים .וחמשה במנין ןמח־ת
החמה מנה בכל יום. מחציתו בבקר ומחציתו בערב. ושלשה
מנים יתרים שמהם מבנים ביהן גדול ונוטל מהם מלא חפניו
ביום הבפורים. ומחזירן למכתשת בערב יום הכפורים ב.ךי
לכדים מצות דקה מן הדקה . ואחד עשר סמנים היו בה .
ואלו הן הצרי. והצפורן . והחלבנה . והלבונה . משקל־
שבעים שבעים מנה.מור. וקציעה. ושבולת נרד. וכרכום .
משקל ששה עשר ששה עשר מנה . ההושט שנים עשר.
קלופה שלשה. קנמון תשעה. בורית בךשינא תשעה קבין.
קן קפריסין מאין תלת ומבין תלתא. ואם לא מצא קין קפריסין
מביא חמר חיוו־ עתיק מלח סדומית רובע. מעלה עשן בל
שהוא . רבי נתן הבבלי אומר אף מבפת הירדן בל שהוא .
אםנתןבההבשפסלה ואם חפראחתמבלסטממהחיבמיתה:
רבן שמעון בן גמליאל אומר. הצרי אינו אלא שרף הנוטף
מעצי תקטף . בורית ברשינה למת היא באת בדי
ליפות


1

♦ I

ל;פ1ת בה את הצפורן כדי שתהא נאה. יק קפריסין למה
הוא בא פדי לשרות פו את הצפורן פך שתהא עזה. .והד א
מי רגלן□ יפין לה אלא שאין מבנימין מי דגלים במקדש
מפגי הכבוד :

I

תקיא רבי נתן אומר כשהוא שוחק אומר הדק היטב היטב

ד,ךמ. מפני שהקול ;פה לבשמים. פטמה לחצאין
כשרה לשליש ולרביע לא שמענו. אמר רפי .יהודה זה
הכלל אם כמדתה כשרה לחצאין. ואם חסר אחת מכל
סממניה . חיב מיתה :

I

תני בר הפרא אחת לששים. או לשבעים שנה היתה באה
של שירים לחצאין. יעוד תני בר הפרא אלו דרה נותן
בה קרטוב של דבש אין אדם ;בול לעמוד מפני ריחה .
ולמה אין מערכין בה דבש מפני שהתורה אמרה כי כד
שאר וכל דבש לא תקטירו ממנו אשד, לי;: ק צבאות
עטנו משגב לנו אדיה• .יעקב פלה: .;י צבאות אשרי אדם
ביטח בך: י; הושיעה המלך ;עננו ביום קראנו: וערבה לק
מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים מדמניות:
אשרי יושבי ביתך עוד יהללוך סלה: אשרי העם שככה לו
אשרי העם שי; אליך,יו: תך,לה דדוד ארוממך אדיהי
המלך ואברכה שמך לעולם ועד: בכד יום אכךכך.ואהללה
שמך לעולם.ועד : גדול ;; ומהלל מאד ולנדלתו אין חקר:
דור לדור ישבח מעשיך וגבולתיך .יגידו; הדר כבוד ד,וידך
ודברי נפלאתיך אישיחה : ועזוז ניראי־יך יאמרו ונדולתך
אספדנה: זכר .רב טובך .יביע!! וצרקתך ירננו: חנון' ורחום


זה .ואמר זקדוש קדוש מדושי; צבאיות מלא כל הארץכבודו:

ןן ארך אפןם וגדל חסד: טוב ןן לכל ורחמיו על כל מעשיו:
יודרך י; כל מעשיך וחםידיך יברכוכה: כבוד מלכותך ייאמרו
וגבורתך ידביו: להודיע לבני האדם גבורתיו וכבוד ך.ךד
מלכותו: מלכותך מלכות כל עיילמים וממשלתך בכל דור
ודור: סומך ן; לכל הנפלים תוקף לכל הכפופים: עיני כל
אליך ישברו ואתה נותן להם את אכלם בעתו: פותח את
ןדיך ומשביע לכל חי רצון: צדיה ןן בכל דרכיו וחסיד בכל
מעעזיו:'היוב יןלכל קראיו לכל אשר יקראהו באמת :
רצון ןךאיו ןעשירה ואת שיעתם ןשמע ויושיעם : שומר ןן
את כל אהביו ואת כל הי־שעים .ישמיד : תהלת ין ידבר פ•
ויברך כל בשר שם קדשו לעולם ועד : ואנחנו נברך ןה
מעתה ועד עולם הללוןח :

■ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ן;: ואני זאת בריתי
אתם אמר י; רוחי אשר עליך ודברי אשר שמתי בפיך
ליא ןמושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ין מעתה
ועד עולם : ואתה קדוש יושב תהלות .ישראל: וקרא זה אל

×™×™

T;

נ,חש ומקבלין דין מן דין ואמך־ן. .קדיש בשמי מרומא
עלאה בית שכינתיח . קדיש על ארעא עובד גבורתיה .
קדיש לעלם ולעלמי עלמיא . יי צבאות מלןא כל ארעא זיו
יקריח. ”׳” ותראני רוח.ואשמע אחרי הול רעש גדול ברוך
כבודך ממקומו: ־יהי• ונטלתני רוחא ושמעיתבתרי הל־
זיע שגיא' דמשבחין ואמרין כריך .יקרא דין מאתר בית
שכנתיה : ין ימלך לעולם .ועי■: ןי מלכותיה לןאים לעלם
ולעלמי


T - .

T T

; ד

ולעלמי עלמוא : ;; אלהי אברהם יצחק רשראל־ אבותינו
שמרה ואת לקולם ליצר מחשבות לבב עטף והכן לבכם
אליך : והוא .רחום ;כפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו
ולא ;עיר כל חמתו: כי אתה יי טוב .וסלח ורב חסד לכל
קראיך : צדקתך צדה -לעולם ותורתך אמת : תתן אמת
ל;עקכ חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם:
ברוך אדני יום יום ;עטם לנו האל ישועתנו סלה: י; צבאות
עמנו משגב לנו אליהי .יעקב סלה: ין צבאות אשרי אדם
בטח בך : ;י הושיעה המלך ;עננו ביום הראנו:
ברוך אליהינו שבראנו לכבודו והבדילני מז התועים ונתן
לנו תורת אמת וח;י עולם נטע בתוכנו הוא יפתח לבנו
בתורתו רשים בלבני אהבתו ויראתו לעשות ךצ1נו ולאבדו
בלבב שלם (למען) לא ניגע לריה ולא נלד לבהלה . יהי רצון
מלפניך י; אליהינו .ואלה• אבותינו שנשמור חמיך ומצותיך
בעולם הו-ה. ונוכה ;נח;ה ונירש טובה וברכה לחץ העולם
הבא. למען יוטרך כבוד ולא ;דום י;.^הי לעולם אודך:;;
חפץ למען צדקו ;גדיל תורה ;;אדיר: ;;בטחו בך יודעי שמך
כי לא עובת דורשיך;; : יזי אדנינו מד־, אדיר שמך בכל־
הארץ : חומו ראמץ לבבכם כל המעולים לי; :



ואומר החזן קדיש לעילא . ואם הל בשבת יאמר אח״ב

ואני תפלתי לך ;; עת .רצון אליהים ברב חסדך ענני באמת
ישעך : ב׳־פ

ומיציאין ס״ת ואומר ש״צ ברוך המקים וכו׳ וקורא בו ג׳ גברי בם׳ השבוע
ואחר הקריאה אומרים מזמור שיר ליום השבת וכו׳:


מזמור שיר ליום חשבת : טוב להודות ליי ולזמר לשמך
עליון■: להגיד בבקר חסדך ואמונתך מלילות : עלי
עשור ועלי נבל־ עלי הגיון בכנור : כי שמחתני ייז בפעלך
במעשי זי.ךיך ארגן: מה גדלו מעשיך ין מאד עממו מחשבתך
איש בער לא .ידע וכסיל לא ;בין את זאת : בפלח רשעים
כמו עשב הציצו כלי פעלי און להשטדם עדי עד: ואתה
מרום לעולם י;: כי הנה איביך י; כי הנדה איביך יאבדו
;תפרדו כל פעלי און: ותרם כו־אים מיני בלתי בשמן רענן:
ותבט עיני בשוך בסטים עלי מרעים תשמענה אזני: צריה
כתמי .יפיח כארז בלבנון .ישגה: שתולים בבית ין בחצרות
אלהינו יפריחו: עוד ינובון בשיבה דשנים' ורעננים יהיו:
להגיד כי ;שר ין צורי ולא עולתה בו:

כי למח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו :

ואומר החזן

;תגדל ויתקדש שטיה רבא. בעלמא די ברא כרעותיה
המליך מלכותיה הצמדה פורהניה ויסרב משיחיה
בחןיכון וביומיכון ובחיי דבל בית .ישראל“ בעגלא ובזמן
קריב ואמרו אמן: ןך.א שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי
עלמןא .יתברך וישת"בח .ויתפאר ויתרומם התנשא התהדר
התעלה התהלל שמיה דמודשא בתך הוא . לעילא מן כל
ברבתא .'שירתא תשבחתא ונחמתא דאמןרן בעלמא
ואמרו אמן :

(יא)

אדני


אדני שפתי תפתח ופי י.גיד תהלתך:

ברוך אתה י; אליהינו _ו\הי אבותינו. אליהי אברהם . >ייהי
יצהק. .ואליה• .יעקב. די> הגדול הגיור והנורא . אל
עליון גומל חסדים טובים . הונה הכל . וגובר חסרי אבות
ומביא גאל לבני בניהם . למען שמו באהבה . מלך עוזר
ומושיע ומגן. ברוך אתה ץ מגן אברהם:

אתה גכ1ר לעולם אדני. מחיה מתים אתה .׳ רב להושיע.
מוריד הטל. מכלכל חיים בחסד מחיה מתים ברחמים
רכים סומך נופלים . ורופא חולים . ומתיר אסורים. ומקןם
אמונתו לישני עפר. מי במוך בעל גבורות ומי דומה לך.
מלך ממית ומחיה ומצמיח לפועה:

ונאמן אתה להחיות מתים . ברוך אתה יזי מחיה המתים :

בחזרה אומר החזן

נהדישך ונעריצך . כנועם שיח סיוד שרפי קדש המשלשים לך קדשה . וכן
כתוב על ק- נביאך .ץמךא,זה אל זה ואמר .׳ הדיוש הדיוש מדוש \י
צבאיות מלא כל הארץ כבודו: לעמתם משבחים ץאיומריכם ברוך כבוד יי
ממקומו:', ובדברי זקךשך כתוב לאמר : ימלך י; לעיולכם אלחיך צי-יון לדר
;דר הללחה : ע״כ

אתה קדוש ושמך מדוש ומדושים בכל יום יהללוך סלה .
ברוך אתה יי ה\ הקדוש: •

אתה בחרתנו מכל העטים . אהבת אותנו ורצית בנו.
וו־וממתנו מכל הלשונות . רקדשתני פמצותיך .
וקרבתנו מלכנו לעבודתך'. ושמך הגדול והקדוש עלינו
קראת





הפלת מנחה

קראי* :

ואת יום חג המצויה הזה

(בשני׳ העבת הזה . וביום) חג המצות הזה .



T •׳

• I

משמחה

I

ותתן לגו יי אלהינו באהבה (־שני׳ ענתות למנוחה ו) מועדים
לשמחה חגים וזמנים לששון. את י1ם (בשבת העבת הזה)
. את יום טוב מקרא קדש הזה •
זמן חרותנו:
באהבה מהלא קדש זכר ליציאת מצרים:
אליהינו .ואליהי אבותינו .יעלה ויבא .יגיע ״יראה וירצה. .ישמע
יפקד וחכר זכרוננו. חברון אבותינו. זכו־ון ירושלןם
זןיו־ך . חברון' משיח מן דוד עבדך . חברון כל עטך בית
יעזך>י לפניך לפליטה לטובה לחן לחשד ולרחמים ; ביום
ביום טוב מקרא
קדש הזה . לרחם בו עלינו ולהושיענו. זכרנו יי.4חינו' בו
י לטובה. ופמדנו מו לברכה . והושיענו בו לחיים טובים
בדבר למועד, ורחמים . חום וחננו וחמול ורחם עלינו
'והושיענוכי אליך עינינו כי א* מלך חנון ורחום אתה:
והשיאנו ין אליהינו את ׳ברכת מועדיך . לחיים

: ובשלום . כאשר רצית ואמרת לברכנו כן תברכנו
סלה . קדשנו במצותיך . שים חלקנו מתורתך. שימענו
מטובך. שמח נפשנו בישועתך. יטהי לכנו לעבדך מאמת.
והנחילנו י; אליהינו (בשבת באהבה וברצון) בשמחה ובששון
(בשבת ענתות ו) מועדי קדשך * וישמחו בך כל _ישך4 מקדשי
שמך. בדיך אתה יזי מקדש־ (בשבת העבת ו) ישו־א והזמנים :
רצה יי .^הינו מעמך ןשך.א ולתפלתם שעה. והשב העבויה
לדביר ביתך . ואשי .ישראל ותפלתם מהרה באהבה
תקבלי


i



תמבל ברצון. ותהי לתנין תמיד עבודת ןשרא עטך :
ואתה ברחמיך הרבים . תחפוץ בנו ותרצנו ותחדנה עינינו
בשובך לציון ברחמים. ברוך אתה .;י המחזיר שכינתו
לציון:

מותם אנחנו לך שאתה הוא יי אהינו .ו^הי אבותינו לעולם
ועד צורנו צור חיינו ומגז ישענו אתה הוא . לדר
ודר נודה לך ונספר תהלתך . על חיינו המסורים בידך .
ועל נקמותינו הפהודית לך ועל נסיך שבכל יום עמנו'.
ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת . ערב ועמר וצהרים .
הטוב כי לא כלו רחמיך . המרחם כי לא תמו חסדיך כי
מעולם קוינו לך:

טורים דרבנן

מ־ורים אנחנו לך #אתה הוא יי אלוהינו־ ואחי אביותינו־ rtk< בל ב#ר. יוצרכו־
יוצר בךא#ית; ברבות וה־ודא־ות ל#מך הנחיל והמד־ו# על #החייתנו
ומימתנו. פן תחיינו. ותחננו י ,ותאס1ף נליו־תנו לחצרות מך#ך ל#מ־ור
חמיך . ולע#’ות רצונך ולעבדך בלבב #לם על #אנו מודים לך • ברוך אל
ההודאות :

ועל כלם .יתברך . ויתרוימם .־ ויתנעזא . תמיר שמך מלפני’
לעולם ועד וכל החיים לתך סלה : ’

ויהללו ויברכו את שמך הגד1ל באמת לעולם כי טוב ח^
ישועתנו ועזרתנו סלה האל הטוב . ברוך אתה יי
הטוב שמך ולך נאה להודות :

שים שלום טובה וברכה חיים חן וחסד צדמה ורחמים עלינו
ועל בל עמך וכרכנו אבינו בלנו .יחד באור פניך
כי באור פניך נתת לנו ין אחינו תורה וחיים. אהבה וחסד
צרמה ’







נפשי תהום . ונפשי בעפר לבל תהיה . פתח ר־בי

צרמה ורחמים. ברכה ושלום. .וטוב בעיניך לברכנו. ולברך
את כל עמךישך^ ברוב עיח ויצלום. ברוך אתה ין המביך
את עטו יןצראל בשלום אמן:

ןך,יו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ין צורי וגאלי:
אלהי נצור לשוני מרע. ושפתותי מדבר מרמה. ולממללי

X

בתורתך ואחרי מצותיך תרדוף נפשי .,וכל ההמים עלי לרעה ■
מהרה הפר עצתם ומלמל מחשבותם . עעזה למען שמך .
עשה למען ימינך. עוצר. למען תודתך. ע<צה למען מדשתך
למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני: ןך.יו לרצון אמרי
פי והגיון לבי לפניך .ין צורי וגאלי:

עושה וצלום במרומיו הוא ברחמיו .יעשה שלום עלינו ועל
כל עטו ןשראל ואמרו אמן:

ואומר החזן

יתגדל התמך<צ שמיה רבא בעלמא די ברא כרעותיה



המרב משיחיה

I

המליך מלכותיה ויצמח פורמניה
בחןיכון וביומיכוין ובחיי רכל בית ישראל בענלא ובזמן מריב
ואמרו אמן: יהא שמיה רבא מברך לעלם ולעלמי עלמיא
יתברך וישתבח התפאר התרומם התמצא התהדר התעלה
ויתהלל שמיה דמדשא בדיך הוא. לעילא מן בל ברכתא .
עירתא תשבחתיא ונחמתא דאמירן בעלמא ואמרו אמן:
תתמבל צלותהון ובעותהון דבל בית ןש’ךאל מדם אבוהון
דבלזמיא וארעא ואמרו אמן:'

ןוהא שלמא רבא מן שט;א חיים ושבע וישועדה ונחמדה
ושיזכא


הפלת מנחה

ושיזבא ורפואה וגאלה וסליחה וכפרה ורודת והצלה
לגו ולכל עטו יישו־אל ואמרו אמן:

עשה שלום פמר1מיו הוא ברחמיו יעשה של1ם עלינו ועל
בל עטו ישראל ואמרו אמן:

בשבת מוסיפין

'הללויה אודה ין בכל לבב בסוד ישוייבם וערה : גדולים
מעשי יי דרושים לכר חפציהם : הוד־והדר פעלו
וצדקתו עמדת לעד : ןכר עשה לנפלאתיו חנון ורחום ץ:
טרף נתן לןריאיו חכר לעולם בריתו: כיח מעשיו הגיר לעט1
לתת להם גחלת גוים :מעשיח־יואמתומשפט נאמניםכל
פקודיו: סמוכים לעד לעולם ע^וים כאמת וןש1: פדודז
שלח לעמו צור. לעולם בריתו מדוש ונורא שמו: ראשית
חכמהןראת ין שכל טוב לכל עש־הם תהלתו עמךת לעד:

הודו לין כי טוב כי לעולם חם־י : יאמרו גאולי ןן אשר
גאלם מיד צר: ומארצות מכצם ממזרח וממערב מצפון
ומןם: תעו בטו־בר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו:
רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף : דצעמו אל ין בצר
להם ממצוקותיהם .יצילם: וידריכם בדרך ישרה ללכת א עיר
מושב: יודו לין חסדו ונפלאתיו לבני אךם : כי השביע נפש
עזוקמה ונפש רעבה מלא טוב : ישבי חשך וצלמות אסירי
עני וברזל : כי המרו אמרי אל ועצה עליון נאצו: הכנע
בעמל ליבם כשלו ואין עזר : וחעמו אל־ ין בצר להם
מטצומותיהם יושיעם : יוציאם מחשך וצלמות ומוסדותיהם
ןגתס : יודו לין חסדו ונפלאותיו לבני אדם: בי שבר דלתות
נחושת


;תענו: כל אכל־ תתעב נפשם ויגיעו עד שערי מורת :

נחולגת ובריח* בהל גדע: אוילים מדרך פשעם ומעינותיהם

ד.

” ז T

T ~

T -

T Ö¾Ö¾

תזעמו אל יי בצר להם ממצוקותיהם יושיעם : ישלח דברו
וירפאם וימלט משח־תותם : יודו לי; חסדו ונפלאותיו לבני
אדם : ויזבחו זבחי ת1ךה ויספרו מעשיו ברנה: יורדי הים
באניות עשיי מלאכדה בשם רבים : המה ראו מעשי יי
ונפלאותיו במצולה :וייאמרתעמד רוח סערה .ותרומם גליו:
יעלו שמים ירדו תהומות נפשם בקעי־־■ תתמוגג: ;חיוגו

: יודו לי; חסדו

ציה למוצאי מ;ם : ויושב שם רעבים .ויכוננו עיר מושב :

תנועו כשכור וכל חכמתם תתבלע :.ויצעהו אל ;י בצר להם
וממצוקותיהם יוציאם : ;מם פערה לדממה ויחשו גליהם :
תעזמחו כי .ישתקו תנחם אל מחוז חפצם
ונפלאותיו לבני אדם : וירוממוהו בקהל 7עם ובמושב זקנים
יהללוהו: ;שם נקרות למקבר ומוצאי מים לצמאון: ארץ
פרי למלחה מרעת יושבי בה: ;שם מקבר לאגם מים .וארץ

והרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה־, :.ויברכם

הרבו מאד ובהמתם לא ;מעיט:תמעטו וישחומעצררעה תגון:



הפצה פיה : מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי י;
ואומר החזן קדיש יהא שלמא

שפך בוז על נדיבים ויתעם בתיהו לא דרך: .וישגב אביון
מעוני וישים כצאן משפחות: 'יראו ישרים וישמחו .וכל שלה

T ×´

T : •

ד“,. שלא שט חלהנו

עלינו לעזבה לאדון הכל. לתת גדלו", ליוצר
י; בראעית. שלא עשנו בגויי הארצות .ולא
^זמנו כמשפחורת הארמי


אין עוד:

על כן נהוה לך י״י אידהינו לראות מהרה
בתפארת עזך? להעביר גלולים מן הארץ
והאלילים כרות יכרתוןי. לתקן עולם במלכות
שדי וכל כני בשריהראו בשמך. להפנות אליך
כל רשעי ארץ .’.יכירו וידעו יכל יושבי תבל כי

כהם וגורלנו ככל המונם . שהם משתזחוים
להבל־ ודיה ומתפללים איד' איד ■לא יושיע.
ואנחנו משתחוים לפני מלך מלכי המלכים
הקדוש ברוך הוא. שהוא נוטלת שמים ויוסד
ארץ. ומושב ימרו בשמים ממעל. ושכינת עזו
בנבהי מרומים. היא אלהינו ואין עוד אחר.
אמת מלכנו. ואפס זולתו. ככתוב בתורה
וידעת היום והשבות איד לבבך כי יי הוא
האלהים כשמןם ממעיד ועלי■ הארץ מתחת

<

לך תכרע כל ברך תשבע כיד לשון. לפניך יי

אלהינו יכרעו ויפולו. ולכבוד שמך יהר יתנו.
ויסבלו כלם את על מלכותך . ותמלוך עליהם
סהרה "לעולם ויגד .'כי המלכות שלך היא
ולעולמי עד תמלוך ככבוד ככתוב בתורתך
יי ימלך לעולם ועד: ונאמר והיה יי למלך על כל
י’ הארץ כיום ההוא 'יהיה יי אחד ושמו אחד:


port






94.58

94,751